חורים ברשת

אולי זה רק צירוף מקרים, אך מספר האירועים גדל לאחרונה ביחס הפוך לצניחה הכללית. האם זה הלחץ הגובר לצאת לשוק, אישית ועסקית? לא ברור, אך השאננות נגוזה, הענייניות גוברת, הכל יותר מהודק עכשיו.

רצף האירועים התחיל בקום וונשין של דה מארקיישן באבנייושין באייר פורט סיטיישן. ואני לא שותף לביקורת וחושב שהיה סבביישן. אני לא מתכוון לחבטות הנבוטים באולם 1 ולא חושב שראוי היה לפתוח את מהדורת הערב מהוועידה, אלא שהיה לה תפקיד חינוכי חשוב בכך שהעלתה את המדיה החברתית לראש סדר יומה. ואני כולל בכך את הזכייה של קלטורה.

לחיברות הזו יש תפקיד חשוב לאין שיעור שלעתים מתעלמים ממנו. היא תקבע את הזמן שיחלוף מהרגע שטכנולגיה תוצג ועד שתהפוך למיינסטרים. פייסבוק, למשל, הושקה ב-2004 (אגב, יפה מאוד איך שגוגל מתחיל לספק תשובות ישירות לשאלות – תנסו את השאילתה Facebook launched) ו-2008 הייתה שנת הפריצה שלה. טוויטר הושקה לפני שלוש שנים ו-2009 תהיה השנה שלה כנראה. אני ורבים מקוראי חורימבה סוגרים יותר מ-14 שנים באינטרנט והאופן בו אנו חווים את המרחב הזה שונה לחלוטין מאלה שגלישתם קלילה יותר. אז נכון שתמיד כיף להרגיש יחידי סגולה ולעקם את האף כאשר הברברים מסתערים על השערים אך יש להם תפקיד חשוב. המונים לא מבשרים בהכרח את בוא ההמוניות אלא בשלות של שוק, מוניטיזציה ודילול סקובל. השבח לאל. ועדיין נשאלת השאלה איך עושים כסף מכל זה.

אפרופו דילול, אחרי הקום וונשין, אירוע GarageGeeks עם אנשי Creative Commons, וטקונומי, אזלו כוחותי ונאלצתי להדיר רגליי מאירוע המפתחים של יאהו. חייבים לדלל קצת את האירועים כי יש אנשים עם עבודה, חיים וכו’. לא אני חלילה. הנה סרטון שכיכב בקום וונשיין, המחווה הישראלית לאבולוציה של הריקוד.

ובינתיים, בסאותפארק. ההסבר המלא על עומק הבוץ:
>