עקבו אחרי חורימבה
עדכונים במייל
פוסטים אחרונים מהבלוג
חברים ממליצים
ויראלי
מי שלא יכול לסבול את החום יצא מהמטבח
מאת גל מור פורסם ב- 23.3.2009 בשעה 0:16
או יסגור את המסעדה, במקרה הזה. בשער האחורי של ידיעות אחרונות הבוקר קראתי על תום לוינסון בן ה-16, מגולשי פורום ביקורת מסעדות של אתר תפוז, שסולק מהמסעדה החיפאית “הנמל 24″, לאחר שפירסם ביקורת חסרת טעם לדעת הבעלים, גיא אביטל והשף רן ראש.
לוינסון, סועד קבוע במסעדה שפירסם בעבר שמונה ביקורות בפורום על המקום, תהה אם המסעדה תשרוד את המיתון. “המסעדה החזיקה שלוש מלצריות, ארבעה אנשים במטבח ועוד אחראי אחד ושירתה רק שלושה שולחנות במשך השעתיים שהיינו שם”, הוא כתב. כאשר ביקר לוינסון במקום עם אמו הודיע לו אביטל כי השף אינו מוכן לבשל עבורו וביקש ממנו לעזוב את המקום (!).
כמובן שלוינסון מיהר לדווח על השתלשלות האירועים לחבריו בפורום ושרשור ארוך נשרך אחרי ההודעה שכותרתה איך זרקו אותי מהנמל 24?. המסעדה הגיבה ב-19.3 ובמקום להבהיר ולהרגיע את הרוחות, התגובה ליבתה את האש והאריכה את הדיון. פרסום הדיון בדף הבית של תפוז הוסיפה עוד שמן למדורה ולאחר שהוגדשה הסאה, התפרסמה הודעת התנצלות של המסעדה בפני הגולש. זה היה מעט מדי ומאוחר מדי אם לשפוט מהשער האחורי של ידיעות.
באתר הזה למדתי שזו לא הפעם הראשונה בה “הנמל 24″ רודפים מבקרים.
מעניין להשוות בין שתי התגובות של גיא אביטל. זו הראשונית: “הנמל 24 הוא תמצית החיים של רן ראש ושלי, אנו משקיעים את כל מרצנו ונפשנו בעשייה וביצירה… אנו נמשיך לשגשג ולהצליח לעוד 10 שנים לפחות ולא נסבול התנכלות מצדו של אף סועד”.
והמאוחרת, לאחר שחשו את כוחה של הקהילה נגדם:
“תום , ישבתי וקראתי את תגובותיך על הנמל 24 מהחודשים האחרונים וכנראה שעכשיו קראתי אותם יותר לעומק. אין ספק שתגובתי היתה מוגזמת, פזיזה ומאוד מאוד אמוציונלית (כאדם שפועל תמיד מתוך הלב – לפעמים יש לזה חסרונות). לא נותר לי אלה להתנצל ולבקש את סליחתך על מעשי.
אני מאוד מקווה שעם הזמן תחזור לפקוד את מסעדתי ונוכל להשלים פנים מול פנים
וכשזה יקרה אשמח לקבל את ביקורתך על המנות באופן אישי ולטפל בהם מיד ולא לגלות אחרי יומיים בפורום האוכל.
בכל מקרה
שוב סליחה”
אנשי הנמל 24 יכולים לכתוב את ספר הלא נכון על ניהול משברים והתמודדות עם ביקורת ברשת לאחר שעשו את כל הטעויות האפשריות. מבלי שיפוט מוסרי, נבחן את דרך התנהגותם על פי מבחן התוצאה.
המטרה: להשתיק ביקורת שלילית ולא לגיטימית לטעמם של בעלי המסעדה, להעניש את המבקר על ידי סילוק מהמסעדה.
התוצאה: דיון תוסס ונצפה במיוחד באתר תפוז, פרסום בבלוגים ופורומים, פרסום בידיעות אחרונות. במקום התוצאה המקווה, הנמל 24 תקושר לדראון עולם לאחר שיצאה נגד נער בן 16 וסימני השאלה שביקשה לסלק יופיעו מעתה בצמוד לשמה בחיפוש בגוגל.
חשוב להדגיש כי לא בכל מקרה יש להפנות את הלחי השנייה. גולשים נלוזים שמפיצים עליכם כזבים ומאשימים אתכם בפשעים נגד האנושות חייבים לחטוף בבית המשפט, ואין להשלים גם עם השמצות אנונימיות בטוקבקים הגובלות בלשון הרע.
כאשר מדובר בגולשים המזוהים בשמם ו/או חברים מוכרים בפורומים שבבירור אינם פליימרים חשוב להבליג, לכל הפחות. או, מוטב להגיב על הביקורת, שלילית ככל שתהיה, בחיבוק. להזמין אותם למסעדה לשיחה עם הבעלים, לנסות לשכנע אותם שהביקורת שלהם אינה מוצדקת ולהכריז שכל חברי הפורום זכאים להנחה במקום. גם אם זה לא יועיל, לפחות הנזק שנגרם היה נמנע. >
"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900


הפקת אופנה ששמה את הנשים מלפנים או מאחור? (תמונות)





הניתוח שלך נכון, ומי כמוני שמחה על כוחם של הפורומים, אבל יש גם משהו מעורר חשש בכוח האדיר הזה.
אנחנו מתרגלים לייצר הרבה רעש בצורה פסיבית, באמצעות גיוס הסטטוסים שלנו בפייסבוק או בטוויטר, הצטרפות לקבוצות מחאה או תמיכה, ואצבע קלה על הפורוורד בתכתובות שרשרת.
באופן כללי, המדיום הכתוב הזה (והאנונימי בחלקו, בעיקר בפורומים ובטוקבקים), מקל עלינו להתגייס ולהתלהם בלי לבדוק את העובדות ובלי לחשוב פעמיים, וגם גולשים שאינם פליימרים מקצועיים נסחפים בקלות.
כל מי שעומד בדרך, בצדק או שלא בצדק, משלם מחיר גבוה מאוד.
במציאות, המקרים אינם מתחלקים רק בין הוצאת דיבה לבין ביקורת מוצדקת בהחלט. יש הרבה מקרים אפורים של אנשים “שקצת לא נהנו” או ש”לא מספיק חייכו אליהם”, ומאחוריהם נעמדים בשורה אוסף לוחמי צדק אד הוקיים. אופן ניהול המשברים הנגזר מכך, והצורך של כל בעל עסק לדבר באופן אישי עם כל גולש שקצת היה לו לא נחמד – הם לא תמיד פרופורציונליים.
אני מאוד מקבל את הדברים שלך ועזרת לחידוד הפוסט שלי בדגש שהיה חסר לו, אבל שימי לב שבמקרה הזה, אין צורך בהתעסקות בלתי פוסקת בפורום ומענה לכל גולש. די היה להם פשוט לא להתחייס לביקורת הקטנה הזו ומצבם כבר היה טוב בהרבה.
עקבתי אחר הנושא מתחילתו ועד סופו (נכון לעכשיו), ואני חושב שכותרת הפוסט שלך מתאימה גם לצד השני. בהתחלה תום קיבל גיבוי מלא מחברי הפורום, אך ככל שחלף הזמן וכמות הטרולים גדלה הוא איבד את שלוותו ואת הקרדיט שהמגיבים השקולים העניקו לו.
כל תגובת נאצה שכוונה כלפיו גררה תגובה ארסית ובד”כ ילדותית מצדו, שעזרה להציג אותו באור שבעלי המסעדה רצו להציגו – נער מרדן שמתעצבן כל הזמן וחושב שהוא צודק תמיד. וזה חבל.
אין ספק שבעלי המסעדה שגו כשסירבו לשרתו והוסיפו שמן למדורה בתגובתם האווילית, אבל תום שגה כשלקח ללב את תגובות הטרולים כלפיו ופגה קשות בטיעון שלו. הנזק הפוטנציאלי לבעלי המסעדה אומנם גדול יותר, אך גם שמו של תום נפגע והוא יקושר לנצח לסיפור הזה. אני רואה כאן הגבלה יפה מאוד בין שני הצדדים שמלמדת אותנו את הצד השני של מוסר ההשכל: מי שלא יכול להתמודד עם הביקורת ברשת, שלא יכתוב בה מלכתחילה.
כן, זה באמת לא הגיוני שילד בן 16 יקח ללב תגובות עוינות שמופנות כלפיו.
במקור מיוחס להארי טרומן, יורשו של פרנקלין רוזוולט