מותו של העורך

פעם היו אנשים שהחליטו מה מעניין את הציבור. ויליאם רנדולף הרסט וג’וזף פוליצר בארה”ב ועזריאל קרליבך ונח מוזס בישראל לא רק השפיעו על דעת הקהל – במובנים רבים הם שיצרו אותה. גם כאשר נכנסו החדשות המשודרות לתמונה הציבור נותר פסיבי – ברדיו ובטלוויזיה – למעט מתחמים מגודרים בהם “העם” הורשה לומר את דברו.

ההשפעה הגוברת של הרייטינג על החדשות בטלוויזיה, שבאה לידי ביטוי בארץ בעקבות השקת ערוץ 2 ב-1993 וערוץ 10 ב-2002, לא שינתה את הסדר הישן. גם במהדורות החדשות הכותרת הפותחת היא לרוב פוליטית-מדינית, גם כאשר משקלה הסגולי אפסי: “אולמרט אמר בלה בלה בלה”, “לבני נפגשה עם קונדי”, “ייתכן שתהיה עסקה לשחרור גלעד שליט ואולי לא” (בפעם המי יודע כמה).

מחקר של אוניברסיטת בר אילן שפורסם בסוף 2005 (לא מצאתי קישור) מצביע על פערים בין סדר היום שנקבע על ידי העורכים לבין העדפות הגולשים – האחרונים לא רוצים לשמוע על עוד ברבור של פרץ או המהום של אולמרט אלא יותר ידיעות בנושאי מדע, רפואה, טכנולוגיה, ומידע שקשור לענייניהם האישיים ויכול לעזור להם. הם מעוניינים הרבה פחות במידע על תהליך השלום וחושבים שיש יותר מדי ספורט!

העיתונים ובמידה מסוימת גם ערוצי הטלוויזיה, הניזונים מרייטינג “טיפש”, שלא מלמד אותם הרבה על רצון הקהל שלהם (הם רק יודעים שאנשים צפו ולא לומדים על שביעות הרצון שלהם או מי הם אותם צופים בכלל), עדיין מגששים באפלה.

הטכנולוגיה הראשונה שערערה את יחסי הכוחות המסורתיים היא האינטרנט. לראשונה הגולשים משתתפים במשחק התקשורתי ונוכחותם בולטת. אלה לא רק הטוקבקים, שהפכו מדד (פרימיטיבי) לבדיקת אפקטיביות של כתבות אלא גם סטטיסטיקה המאפשרת לבדוק את עניין הציבור לעתים עד רמת האייטם הבודד. צריך רק לקרוא את הנתונים האלה כמו שצריך ומתקבלת תמונה מפתיעה למדי.

המדיה החברתית (social media או media 2.0) משכללת את המעורבות הציבורית בקביעת סדר היום התקשורתי באמצעות דירוגים, תיוגים, מש-אפים, התאמה אישית ועוד. הקלישאה אומרת שאם זה תלוי בציבור, הכותרת הראשית תהיה על התחתונים של בריטני ספירס. זו גישה פטרנליסטית. לרוב, דעת הקהל שמרנית יותר מזו של רוב העורכים. ואין סיבה לדאגה, אם תפרוץ מלחמת לבנון שלישית, זו תהיה הכותרת הראשית – גם של הגולשים וגם של העורכים (אם הגולשים היו העורכים אולי הם היו מתריעים טוב יותר על המחדלים שהובילו למלחמה ההיא).

הציבור, שלא עשוי מקשה אחת, מתעניין בנושאים מגוונים, כפי שמוכיח המחקר של בר אילן. מדיה שנערכת על ידי הגולשים תהיה לא רק דמוקרטית יותר אלא גם פופולרית יותר, בתנאי שהטכנולוגיה תאפשר זאת. שימו לב שעד כה לא התייחסתי בכלל לתכנים של גולשים אלא שימוש בכוח של ההמון כדי לערוך תכנים שנכתבים על ידי עיתונאים. שילוב תכנים של גולשים, שלא תמיד ניתן לבדוק את מהימנותם, הוא אתגר נוסף לאתרי חדשות שרוצים להגדיל את כוחם מבלי לאבד את אמינותם.

המחשבה שעורך יחליט עבור קוראיו מה מעניין ומה לא מתיישנת במהירות ושייכת לעולם של שומרי סף שלא קיים עוד. טוקבקים זה מצוין למדיה 1.0, אבל היום הם לא מספיקים. דרושים כלים משוכללים יותר שיאפשרו לגולשים להגביר את השפעתם. העורך מת, קבלו את העורכים החדשים. >

"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900

תגיות: Web 2.0, הטוקבקיסטים, כותרות, עיתונות, עיתונות און ליין, רשתות חברתיות, תקשורת