על עיתונים עבים ואינטרנטים קצרים
חבילת עיתוני סוף השבוע הנוכחי יכולה לתפקד כמשקולת למסמכים בזמן הוריקן. גם לאחר שמנפים את האינסרטים (העלונים הפרסומיים הצבעוניים) המשקל עדיין כבד למדי.
כמו רוב הישראלים, גם אנחנו קונים עיתון אחד לפחות כל סוף שבוע. במספר מקרים האצבעות נשארו נקיות והחבילה נותרה ללא קמט. “האשם” אינו רק האינטרנט אלא מכלול הגירויים והמטלות. בזמן הפנוי המועט שנשאר לנו, העיתונים מתחרים בספרים, טלוויזיה, משפחה וכו’.
אני משוכנע שלעובי העיתון ולכתבות ארוכות מדי יש חלק לא קטן בעניין. הקלישאה אומרת שהאינטרנט מחייב לקצר בכתיבה, בעוד העיתון מאפשר להרחיב במילים. האמנם ועד כמה? בתקופת לימודי בבית הספר לעיתונות “כותרת” קראתי כתבות מתורגמות של אריאנה פלאצ’י באורך 30 עמודים ויותר. הן היו באמת כתבות מצוינות אבל אורך כזה אינו רלוונטי עוד לתקופתנו.
החוקרת לינדה סטון מסבירה שניהול זמן זו החלטה טקטית בעוד ניהול תשומת הלב היא החלטה אסטרטגית. בניהול תשומת לב הכוונה היא שאנחנו מחליטים מה ראוי להתייחסותנו ועל מה נוותר. במסגרת ניהול זמן אנחנו מחליטים איך להתייחס – כמה זמן להקדיש לכל נושא ומהו סדר העדיפויות.
אנשים שניהול תשומת הלב שלהם גרוע מגלים שרוב הזמן הם עוסקים בנושאים שלא התכוונו לעסוק בהם ולמעשה הם טפלים עבורם. אנשים שניהול הזמן שלהם לקוי מצליחים להקדיש זמן רק לחלק קטן מהדברים שבהם היו רוצים לעסוק בגלל הערכת זמן לקויה, חוסר יכולת לבצע משימות מרובות (מולטיטאסקינג) וגורמים נוספים. בשני המקרים משימות “גדולות” נוטות לרדת לסוף הרשימה.
למעשה, כל אמצעי התקשורת חייבים להתחשב בעומס המידע ולהגיש למשתמשים את התוכן בפיסות קטנות ואכילות יותר, אחרת הם עלולים לוותר על התענוג.
מישהו סיפר לי שמחק לאחרונה את אחת מתיבות הדוא”ל שלו – עם 1,500 הודעות – בגלל הייאוש הכרוך במעבר הודעה אחר הודעה. אך בעוד באינטרנט יש כלים שמאפשרים לנו לסנן את המידע (מסננים בדוא”ל, רססים), עיתון זו חוויית קריאה שלמה. אף אחד לא קונה עיתון בשביל כתבה אחת.
ולווט כתבה לאחרונה שאין לה זמן לקרוא את מגזין האינטרנט השנתי של דה מארקר בגלל אורכו הבלתי נסבל (210 עמודים) ויובל דרור הסכים איתה. עיתוני סוף השבוע הנוכחי עבים במיוחד בגלל הגידול במספר המודעות לקראת החג. כאשר נוספות מודעות גדל העיתון בהתאם ב”פורמות” שלמות – 12, 24 ואף 36 עמודים.
במקרה כזה צריך להוסיף כתבות והתוצאה היא עיתון בגודל של ספר, לא פורמט אטרקטיבי במיוחד לקורא קצר הזמן והסבלנות.. מצד שני ויתור על פרסומות משמעותו פחות הכנסות – וההכרעה בין השניים אינה פשוטה.
גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.
23.03.2007 בשעה 21:47
וזו ההזמנות להודות שכבר שנה בערך לא קניתי עיתון סופשבוע מודפס.
בפעם האחרונה שעשיתי את זה, גיליתי שמדובר בהמון נייר, אין מה לקרוא (אורך של כתבה ספציפית הוא לא הבעייה- הבעייה היא שרוב הכתבות לא היו מענינות), זה מלכלך את האצבעות ואח”כ גם צריך לעשות עוד סיבוב ליד מיכל המחזור.
בקיצור- לא שווה את הבלגן.
כתבי-עת מודפסים (ועם מאמרים לא קצרים) אני בהחלט קוראת- כמו new scientist, ארץ אחרת וכו’.
כתבות קצרות הן בדיוק הסיבה בגלל איבדתי עניין בעיתונות המודפסת. אם העיתונות המודפסת מנסה להיות האינטרנט מינוס הקישורים, למה שאקרא אותה בכלל? עדיף כבר לקרוא אונליין.
23.03.2007 בשעה 21:55
אני מסכים איתך שאורך הכתבות במוספי סוף השבוע ארוך, אבל לדעתי אורך הידיעות בעמודי החדשות (גם ב”הארץ”) סביר מאוד, וכך גם אורך מאמרי הפובליציסטיקה. אני חושב שהבעיה העיקרית היא לא באורך הכתבות או במספר הכתבות אלא בחוסר מידור. אתה צודק שאף אחד לא קונה עיתון בשביל כתבה אחת, אבל אף אחד גם לא קונה עיתון בשביל כל העיתון. לכולם יש טורים קבועים שהם אוהבים לקרוא וטורים שהם מדלגים עליהם, בכל סוף שבוע יש כתבות שתקרא עד הסוף ויש כתבות שתקרא מהן רק את שתי הפסקאות הראשונות. אולי נכון להקטין את אורך הכתבות, אבל יותר נכון להוסיף מדורים — להגיש לקורא מידע ממויין ולאפשר יותר מיקוד, במקום שתצטרך לחפש את הכתבות שלך בתפזורת. דוגמה טובה היא עמודי חדשות העולם ב”הארץ”, שלא אומרים לי כלום חוץ מזה שהמידע לא מגיע מישראל (ובדרך כלל גם לא מכתב ישראלי), במיוחד עם הכנסת המבזקים הקצרים עם הפורמט החדש, שזה סתם ידיעות באורך 30 מילה בתפזורת. דוגמה נגדית היא ההראלד טריביון שבו מוקדש לכל חלק בעולם, ולפעמים לנושאים שונים, עמוד או שניים. העיתון לא יוכל אף פעם להציע סינון יעיל כמו באתר מתוכנן כהלכה, אבל הוא יכול לשפר נגישות.
23.03.2007 בשעה 22:59
אולי גם צריך להוסיף קישורים ומנוע חיפוש טוב (-:
23.03.2007 בשעה 23:00
מסכים שתכנים איכותיים חשובים יותר מאורך הכתבות.
24.03.2007 בשעה 2:51
כבר שנים שאני לא קונה עיתון. לקרוא אותם זה פשוט בזבוז זמן מוחלט, בייחוד כשאתה ניגש לאתר של אותו עיתון ומגלה שכבר אין שום זכר לכותרות שהודפסו בלילה.
24.03.2007 בשעה 10:14
למה “כל אמצעי התקשורת חייבים להתחשב בעומס המידע ולהגיש למשתמשים את התוכן בפיסות קטנות ואכילות יותר”?
הבעיה שלי במשפט הזה, כמובן, היא עם המילה כל. אני חושב שהלחץ הזה על כולם ליישר קו הוא חסר טעם – הלחץ הזה קיים ממילא, מסיבות כלכליות. המשימה שלנו, כצרכנים (ולצורך זה, אני מתייחס לגל מור הבלוגר כאל צרכן עיתונות, ולא יצרן, לרגע) הוא להפעיל את היחס ההפוך כדי ליצור מגוון.
אני, בתור בלוגר שנוהג לכתוב רשומות ארוכות יחסית, יכול להעיד שהגישה שאומרת שכולם חייבים לכתוב בפורמט הקל ביותר לעיכול פשוט לא דרושה. נכון שמי שלא כותב רשומות של גג מאה מילים עם כותרות המכילות מילים מתחום פעילות המיטה זוכה לפחות כניסות – אבל הוא עדיין זוכה למספיק כניסות.
אז כן, אני לא עיתון שצריך למכור מודעות. אבל אני מאמין שבטווח הארוך, ואם ניהול נכון וחכם, יש מודלים כלכליים שיאפשרו קיום של שני סוגי העיתונים אחד לצד השני.
24.03.2007 בשעה 10:16
ושכחתי להוסיף – כל זה לא קשור לערימת העיתונים של סוף השבוע הנוכחי, שנראית כאילו מישהו חיפש מספיק מילים לעטוף בהן כמה שיותר מודעות.
מאמר דעה של 3,000 מילה זה אחלה, בתנאי שלא לוקחים מאמר דעה של 300 מילה וחוזרים עליו עשר פעמים במילים שונות (או מחברים עשרה מאמרים של 300 מילה למאמר ארוך אחד ולא קשור, אה-לה העמודים הראשונים של מוסף השבת של ידיעות).
24.03.2007 בשעה 11:07
דרומי, אם אתה מסתפק ב-30 קוראים, אז מאמרי דעה של 3,000 מילה זה בסדר גמור. אם תרצה לעניין יותר קוראים, תאלץ להתחשב בהם
24.03.2007 בשעה 22:46
גם אני לא נגעתי בידיעות אחרונות שנח על השולחן, כמו גם העיתון המקומי (למעט הצצה ברכילות) ומגזין האינטרנט של דה-מרקר גם הוא ממתין לקריאה, וקורא ה-RSS שלי נעלב שהוא לא מקבל את היחס המגיע לו והמספרים המודגשים לצד שמות הבלוגים בו רק עולים ועולים… (וזו גם הסיבה למה אני מגיב כל כך מאוחר…)
מי אמר שכיום חסר תוכן באינטרנט?
24.03.2007 בשעה 22:54
הנסיון המועט שלי, מהבלוג שלי, מראה אחרת. הרשומות שצוברות פופולריות הן הרשומות הארוכות והמושקעות.
נכון שהפופולריות הזו באה לאורך זמן – בהתחלה לא קוראים אותן הרבה, אבל הן אלו שזוכות לכניסות אורגניות וכו’. עם הזמן הן מככבות.
העניין הוא שלהביע דעה שטחית ב-100 מילים יש הרבה שיכולים. להביע דעה מנומקת ומנוסחת ב-1,500 מילה, על תחום ההתמחות הספציפי שלי, זה ליצור תוכן שלא קיים בשום מקום אחר ברשת העברית.
האם אפשר לתרגם את הנסיון הבלוגרי הזה לעיתונות? לא יודע.
(והתנצלות בפני עורכי 7 ימים – בקריאה מדוקדקת, דווקא גיליתי כתבה מאוד מעניינת, דחוסה היטב בין עלילות בר רפאלי להגיגי יאיר לפיד)
25.03.2007 בשעה 10:05
זה לא שהפורמט המודפס מתאים יותר לכתבות ארוכות מאשר האינטרנט – להיפך. דווקא ברשת אין הגבלת מקום ולא משלמים תוספת על כמות הנייר. באינטרנט יש כתבות קצרות כי זה זול.
25.03.2007 בשעה 19:20
זה לא נכון שברשת אין הגבלת מקום, אדר. אנשים לא יקראו יותר מ-1,000 מילים ברשת, לכל היותר, וזה בדוק.
25.03.2007 בשעה 23:18
איך אפשר לקרוא תוכן ארוך באינטרנט? מצטער, אני חי את האינטרנט והמחשב יותר מדי שעות ביום ועדין, כשאני נתקל במאמר ארוך אני מדפיס ולוקח לקרוא במיטה.
אני לא רואה את עצמי קורא כתבה של 7 ימים באינטרנט. וכמו שגל אמר – זה בדוק וידוע.
26.03.2007 בשעה 0:33
יש סיבה פשוטה לכך שאנשים לא מוכנים לקרוא דברים ארוכים באינטרנט – כשכל העולם פרוש לפניך, למה לבזבז זמן על שטות אחת?
27.03.2007 בשעה 0:28
אבל ‘קיצור’ התוכן בעיתונים זה בדיוק מה שעשו ב’סופשבוע’ של מעריב ואתה רואה מה קורה שם. העיתון הזה הוא בלתי קריא במידת היתר של הפופוליסטיות באיך שהוא כתוב ובמה שהוא מתעסק.
‘7 ימים’ בטח “יתעדכן” בקרוב ו’מוסף הארץ’ כבר עשה חצי מהמוסף קליל עוד יותר ממה שהוא היה בשנתיים האחרונות מאז שרוגל אלפר ערך אותו.
אני טוען אחרת. לא מעוניין בעיתוו קליל, מהיר ומקוצרר. מי שלא רוצה את זה (על כל החוויה, כולל האצבעות והפח מיחזור) שלא יקנה ולא יקרא. רק בבקשה בבקשה, שהעיתונים לא יהפכו להיות אינטרנט. השלב הבא שהם יהפכו להיות אינטרנט מהזן הנחות ביותר – הזן של וואלה.
27.03.2007 בשעה 10:20
אני קוראת כפייתית, שתיינית של מידע. קוראת ערמות של בלוגים, כתבות, מאמרים ואייטמים בנט, אבל לא מוותרת על עיתון הארץ בסופ”ש. נכון, החדשות הן של אתמול, במיוחד למי שנושם את הרשת, אבל החשיפה למאמרים וכתבות בנושאים כל כך מגוונים, תחת ידי עורך שאני די מכבדת היא מדהימה. ממוסיקה איכותית, לתרבות ואופנה ועד למוסף דה מרקר. זה מולטי אתר, שאפשר לקחת לים…, כשהלפ טופ רועד מפחד ומסרב להתפלש בחול…
02.07.2007 בשעה 12:45
[...] כתבתי בעבר על ההבדל בין ניהול תשומת לב – מה ראוי להתייחסותנו ועל מה נוותר לבין ניהול זמן – איך להתייחס – כמה זמן להקדיש לכל נושא ומהו סדר העדיפויות. [...]