מתפשטים בקפה

בעקבות הפתיחה של קפה דה מארקר לצפייה של הקהל הרחב, מבלי שיידרש להזין שם וסיסמה, חלק מהחברים מוחים.

“הופשטתי בעל כורחי לנוכח עולם וגוגל”, כותבת st_s בבלוג בלוגבאסטר, “לא ברור לי אם אתם מודעים למה פה קורה פה, אבל ברגעים אלו ממש את התמונה שלי עם הפרטים האישיים שלי וגם שלך ושלך ושלכם מערכת גוגל סורקת לתוך תוכה ומעתה ועד עולם נהיה חשופים לכל זב ומצורע שירצה לשים עלינו את ידיו או עיניו. 

“ואני לא יודעת אם אתם ממש קולטים את העניין הזה, אבל כל האנונימיות שטיפחנו לצורך הגנה עצמית מכל המטרידים בכוח ובפועל ברשתות האינטרנט, כל האנונימיות הזו מתה בדמי ימיה ולא מות נשיקה עם פתיחת הקפה שלנו לקהל הרחב ללא הרשמה וללא כל צורך בהזדהות”. חלק גדול מהמגיבים מסכים איתה והם מזדרזים להסיר את תמונתם מהאתר ופרטים מזהים אחרים”.

אני הצעתי לפתוח את הבלוגים והפורומים של הקפה לעיני כל. באתר הלכו צעד אחד קדימה ופתחו את כל הרשת החברתית לעולם החיצון. אפשר להבין את תחושת ההתערטלות של חלק מהחברים, אבל היכן ההגיון לדבר על אנונימיות ברשתות חברתיות, התורם מספר אחת להפיכת האינטרנט מרשת אנונימית ברובה לרשת בה כל הסודות ידועים.

מה ההבדל הגדול באתר הפתוח? שבעבר נדרשתם להירשם כדי לצפות בתכניו של גולש מסוים ועכשיו כל אחד יוכל לקשר דברים שכתבתם או תמונות שפירסמתם לשמכם האמיתי. אך גם בשיטה הישנה, מי שרצה לעשות תחקיר מעמיק עליכם יכול היה לעשות זאת – תחת מסווה של אנונימיות (אפשר להירשם עם שם ותמונה מזויפים). גם האתר הסגור לא הציע פרטיות או אנונימיות אלא לכל היותר אשליה של שכונה המוקפת חומות. האשליה היא זו שהתנפצה.

ההמלצה לכל מי שמרגיש חשוף היא: נהלו את הנוכחות המקוונת שלכם בתבונה. אל תפרסמו תכנים שבדיעבד יציגו אתכם באור מגוחך. קחו בחשבון שכל סוג של תוכן, גם כזה המתפרסם מאחורי חומות של רישום, ימצא לבסוף את דרכו לגוגל, כי העולם מתקדם במהירות למציאות של אפס פרטיות, והדרך הכי טובה להימנע ממבוכה היא לא לפרסם בכלל. >

תגיות: Web 2.0, כללי, רשתות חברתיות