סה”כ כמה שהנאום (קראתי את המקור באנגלית) ארוך, ככה הוא מסורבל ומחליף מוקד מספר פעמים. יש לסטרלינג הרבה תובנות חדות לגבי דברים שהיו לא בסדר בתרבות (ובתרבות הכלכלית) שסביב ווב 2.0 אבל רוב האמירות שלו מסתכמות לידי אנקדוטות מחוכמות ולא מכילות איזשהו מסר מעבר.

גם בעולם האמיתי ניתן לקחת מושגים מורכבים ולפרק אותם בציניות לשניים שלושה גאדג’טים טכנולוגיים + מוסכמה רופפת סביב תרבות השימוש. זה לא חדש, ואין מה להתרגש מהחוכמה של סטרלינג ש”רואה דרך זה”.

המסר האזרחי (סוציאליסטי?) שהוא מדביק בסוף הנאום מרגיש מאולץ ולא כ”כ קשור.

מה קשור ווב 2.0 ליד הנעלמה של רשתות סחר בסמים? מה קשור ווב 2.0 לתנועות מחאה פוליטיות “מחוץ לווב”, כפי שהוא קרא לזה? להפך, אובאמה הוא דוגמא מעולה לצורה שבה תפיסות 2.0 משמשות לקידום האידאלים והשיח… (ואם נהיה קצת יותר ביקורתיים לגבי עד כמה אובאמה שם על כל זה, אז נסכים שלפחות הפן התעמולתי והארגוני, שאבו המון כח מתפיסות ווב 2.0).

הראייה שלו של הרשת כצביר טכנולוגיות רעעות שעומדות אחת על השניה מדוייק, אבל אין פה חידוש. גם הגיחוך שלו לגבי עסקים שקמים ונופלים (או עתידים ליפול עם רמיזה לאמאזון). כן, עסקים הקימו כל מיני דברים, חלק גדול מהם קרס בעצמו, חלק נוסף יקרוס נוכח המשבר הכלכלי הנוכחי. מן הסתם עסקים קמו וקרסו לפני הווב וקרסו גם אחריו.

אם הכותב לא שם לב, כל עניין ה”אימרפיות קמות ונופלות” היה קיים לפני הרשת וימשיך להתקיים.

לקראת סוף מאמרו סטרלינג להוט להשליך את המסקנות מתחום התפתחות הרשת למוסדות כלכליים חברתיים בעולם האמיתי. אם כבר בואו נעשה מאמץ – בוא נחשוב רגע על דוגמא כמו “החוק הבינלאומי” כמשהו בעל תהליך התפתחותי דומה לרשת, ונראה שכל התובנות של סטרלינג נכונות גם כאן.

מה שהחל, למיטב הבנתי, סביב הסכמים בנושאי לחימה, סחר, ויחסים בינלאומיים במאה ה-19, עבר דרך 14 הנק’ של וילסון והולדת “הדיפלומטיה הפומבית” בתחילת המאה ה-20. הקמת “ליגות המדינות” לאחר משבר בנלאומי (מלה”ע 1) ואז הקמת “האומות המאוחדות” (ליגת המדינות 2.0) לאחר המשבר הבינלאומי הגדול השני (מלה”ע 2) כמודל גדול שיוויוני ןאינקלוסיבי של המודל הקודם. כשכל הגופים כמובן טרחו לציין שמדובר במודל משופר, שוויוני ושישנה לנצח את הצורה שמדינות מתנהלות.

גם פה, כל אמירותיו החדות כעתר של סטרלינג נכונות לגמרי:
כל שכבה חדשה של רגולציה וחקיקה בינלאומית נבנית על שברי כלי של הסבב הקודם.
גם כאן יש הרבה מילים מפוצצות לכל מיני אמנות, הסכמים, וגופים ערטילאיים שמאחורי רוב רובם עומדת לא פחות ולא יותר, מדיניות חוץ מתואמת בין קבוצה קטנה של מדינות.
מאחורי רוב מוסדות האו”מ עומדת מדיניות ארה”ב, והכלים הביצועיים הם שלה או קשורים אליה ומושפעים ממנה מאוד (הבנק העולמי, קרן המטבע).

הכח של ארה”ב, כמו גם הנכונות שלה (ורק שלה, מסתבר) להפעיל כח ליישום החלטות או”מ זה ה”ג’אווה סקריפט” של העולם האמיתי.

בקיצור, יש לזה שורה תחתונה?
אני לא מרגיש אותה.

ווב 2.0 הוא בראש ובראשונה אוסף של טכנולוגיות. טכנולוגיות לא נעלמות ולא מתכווצות, הן פשוט קיימות. טכנולוגיית המחשוב של שנות ה-60 עמדה בבסיס הפיתוחים הטכנולוגיים של שנות ה-70, שמהווים את הבסיס לרשת האינטרנט כרשת מחשבים, ובתוספת טכנולוגיות חדשות משנות ה-90 והשנים האחרונות יש לנו את הווב של ימינו. אופנות באות והולכות, עסקים קמים ונופלים, אבל הטכנולוגיה תהיה שם גם בשביל לשרת את מי שירצה להקים אתרים בעוד 15 שנה, בהנחה שלא תקרה קטסטרופה כלל-עולמית שתשבית את האינטרנט.

החלק הכלכלי של ווב 2.0 שעתידו לוטה בערפל, אותם שירותים חינמיים מבוססי-פרסומות ו”הזנב הארוך”, אלה בדיוק השירותים שנעלמו בהתפוצצות הבועה לפני כמעט תשע שנים. עסקים ללא מודל עסקי רציני לא ישרדו גם בעולם האמיתי, וזה קשור למשבר העולמי בדיוק כמו סגירתן של מסעדות.

יכול להיות שהווב יפסיק לנפק שירותים מגניבים כל שני וחמישי, ואולי חלק מאלה שצצו בשנים האחרונות ייעלמו, אבל השירותים המרכזיים לא הולכים לשומקום. אנשים מצפים שהמידע יהיה זמין בקצות האצבעות 24/7 בדיוק כמו שהם מצפים שהרשת הסלולרית תפעל יומם ולילה, ובדיוק בגלל זה יהיה בעוד כמה שנים עוד גל של התלהבות מהווב, ואני אתפלא אם בווב 3.0 לא יהיו שירותים חינמיים מבוססי-פרסומות ללא מודל עסקי ראוי.