חורים ברשת

עד כמה שהמצב מחורבן, כנראה שיש עדיין הרבה מקום בתחתית. איך אני יודע? לאחרונה קראתי ש-ShareThis.com גייס 21 מיליון דולר. ShareThis.com, למי שלא מכיר, פיתחה חלון צף המופיע בהקלקה על הסמליל – ShareThis – גם בתחתית הבלוג הזה – ומאפשר לשתף את הדף הנוכחי ברשתות חברתיות, לשלוח בדוא”ל, לשמור ברשת וכו’.

ב-ReadWriteWeb, אתר רציני בדרך כלל, נכתב ש”ShareThis הוא דוגמה מצוינת לחברה שעשויה להפוך למנוע של חדשנות בעידן הבא של הרשת”. ואנחנו מדברים, כזכור, על ווידיג’ט פשוט של שיתוף. אז נכון שהוא מותקן ב-80 אלף אתרים. מנגד, רף הכניסה לתחרות מאוד נמוך ולכן זהירות מתחייבת. די אירוני שבהמשך הכתבה מוצג סקר לפיו האמצעי הפופולרי לשיתוף הוא עדיין הדואר האלקטרוני.

אלה ימים של חשבון נפש וגם ברוס סטרלינג, איש שיש לו מנדט, מוסיף את שני הסנט שלו לקלחת. תרגמתי את תמצית דבריו בכנס Webstock 09 בניו זילנד. גם אם לא מסכימים לכולם ואף אם נפלו פה ושם שגיאות גסות (חברת סאן, למשל, לא פיתחה את ג’אווה סקריפט), הם מעניינים ומעוררי מחשבה. סטרלינג, אגב, לא שלל את הווב 2.0 או הכריז על מותו, כפי שנכתב בחלק מהמקומות. הטקסט המלא מופיע כאן.

“Web 2.0 אינו נוצץ כפי שהיה אך אינו מת. להפך, הוא נמצא בכל מקום. התובנה העיקרית של Web 2.0 היא “הווב כפלטפורמה”. אך webs אינם פלטפורמות. אני יודע שהתרגלתם לרעיון הזה לאחר חמש שנים, אך נסו להחליף את המילה web בביטוי סקסי אחר, “ענן”. “הענן כפלטפורמה”. נהדר, לא? תוכלו לבנות “פלטפורמה” על “ענן”. איזו מטאפורה מעורבבת ופרועה. הענן הוא אוורירי בעוד פלטפורמה היא מוצקה. והנה הפלטפורמה שלכם נופלת דרך הענן ומתנפצת אל הקרקע כמו מנייה בהתרסקות.

“אני לא מנסה לטעון שה-Web 2.0 כושל כמו המערכת הפיננסית – אותה מערכת שתמכה בו והפכה את קיומו לאפשרי. אך ה-Web 2.0 נבנה על בסיס כלכלי לכאורה, הוא אמור להיות עסק. לא מדובר בשירות ציבורי בנוסח אוטוסרדת המידע, האינטרנט המקורי, שהוקם לטובת הציבור.

אוטוסטרדת המידע מתה מזמן – ה-Web 1.0 המסחרי הרג אותה ולאחר מכן חוסל בעצמו על ידי Web 2.0. למעשה, הפרדיגמות האלה לא מתו אלא הפכו לרכיבי טכנולוגיה בעידן הבא, כל אחד בתורו, ועל גביהם הוצבו רכיבים חדשים. למעשה, ה-World Wide Web יושב על גבו של צב ומתחתיו יש צב זקן יותר ומתחתיו צב עוד יותר זקן וכו’.

אולי מוטב שנבחן כמה עקרונות שעומדים בבסיס Web 2.0. תיוג ולא טקסונומיה. פולקסונומיה זה נהדר, אבל אם להודות על האמת, היא לא הצליחה. אין לנו שיטה אחידה לתיוג שטף המידע ברשת. לא עומד לרשותנו צבא של משתמשים המסוגלים לבצע את המשימה הזו ואף אין ברשותנו אתרים יציבים בהם נוכל לבצע את המשימה הזו.

“גישה ולא טכנולוגיה“. גישות הן נהדרות, אך הן לעולם משתנות. אפילו טכנולוגיות אינן קבועות. גישה טכנולוגית היא מושג עמום. זו אופנה ולא עסק. אי אפשר לקנות בשוק קילו גישה. ב-Web 2.0, הגישה היא הכל.

ויש גם AJAX. אני מת על אג’קס. אנשים משתמשים באג’קס במקום בדפים סטטיים מרושעים ובוכים מאושר. אך מהו AJAX? הוא אינו ראשי התיבות – ג’אווה סקריפט אסינכרונית ו-XML. מאחר ו-XML בעצמו הוא ראשי תיבות. אי אפשר ליצור ראשי תיבות מראשי תיבות. אם מקלפים את השכבות, מתברר ש-AJAX הוא המון דברים שבבסיסם ג’אווה סקריפט.

ג’אווה סקריפט היא הדבק של הווב. היא ענן, היא רשת, היא כביש מהיר, פלטפורמה ווקס לרצפה. בחורים עם גישה משתמשים בג’אווה סקריפט. יש בכך משהו נפלא ומסוכן כאחד. כל הצבים – מלמעלה ועד למטה – מתבססים על הגישה שג’אווה סקריפט תעמוד בציפיות שתולים בה.

“מערכת המוניטין של מוכרי eBay וביקורות הגולשים של אמזון מתבססים על התמה “המשתמש כמשתתף”. האמנם יש כאן השתתפות? נניח שאמזון פושטת רגל – מה יישאר מכל הקהילתיות הנחמדה הזו – כלום. אמזון הייתה ונשארה מוכרת ספרים. כדאי להחליף כמה מילים עם המוציאים לאור וחנויות הספרים על טיב יחסיהם עם אמזון. הם לא משתמשים במילים נחמדות כמו משתמשים ומשתתפים אלא ב”התרסקות, פשיטת רגל”.

ומה עם בלוגים? הם מבוססים על העקרון “השתתפות ולא פרסום כאי בודד”. אני אוהב את הבלוג שלי, בעיקר משום שלא הייתה בו שום השתתפות – הוא שלי בלבד. אין בו סרטונים מוטמעים מיוטיוב, תמונות בפליקר, קישורים ל-MP3. פוסטים שכתבתי בעבר עדיין נמצאים שם, בחלוף חמש שנים, אך הם מפנים לקישורים רקובים ושבורים, כולם 404. כמו טוויטר. אני יודע שה-Fail Whale הוא החבר הכי טוב של כולם בטוויטר.

הווב 2.0 מתואר לעתים קרובות כמהפכה עסקית. גם הווב 1.0 היה מהפכה עסקית והוא התרסק עם התנפצות בועת האינטרנט ושלח את כל משקיעי הדוט קום להשקיע בתחום יציב כמו נדל”ן, שאחראי למשבר האחרון. זוכרים?

לפני שנות ה-90′, לא היו “מהפכות עסקיות”. אנשי עסקים אמורים לבנות את עסקיהם לטווח ארוך, בסביבה רגולטורית יציבה, ניהול סיכונים נמוך וסיכויים סבירים להחזיר את ההשקעה לבעלי המניות. מהפכות אינן מצייתות לכללים האלה, הן מנוגדות להם בהכרח. האם זו סביבה עסקית סבירה? על פי אילו סטנדרטים?

“חוכמת ההמונים” – אוקי, הנה משהו עוצמתי ומהפכני אך אותה חוכמה אינה בהכרח מנסה לשפר את חיינו. “חוכמת המונים להונאת כרטיסי אשראי” גם היא חוכמת המונים. יש לה פוטנציאל, אך היא לא מיטיבה יותר מהיד הנעלמה בשוק הסמים. שווקים לעתים קרובות נחזים לקהילתיים או ידידותיים לצרכנים כאשר מטרתם העיקרית היא להרבות עושר לבעליהם. היד הנעלמה של השוק תמיד תשחק בכם כמו חתול עם תשעה זנבות.

הווב 2.0 כבר בן חמש והפך ברבות השנים למושג נפוץ וידוע. אני לא מבטל את חשיבתו. בניגוד למבקרים מסוימים, מעולם לא חשבתי שמדובר באוסף של שטויות או ז’רגון חסר משמעות. אנשי הווב 2.0 די מגניבים לעומת אנשי המחשבים הקלאסיים מעידן המיינפריים, שהיו חכמים מהם והיו חלק מעלית טכנולוגית. הם גם היו ביורוקרטים ופונקציונרים ללא שום “פאן” והם תיעבו את המשתמשים שלהם. אנשי הווב 2.0 הם צעירים יותר, אופנתיים יותר ויצירתיים יותר.

אז כיצד תיראה הווב של מחר? הגירסה הרשמית היא התפשטות לכל פלטפורמה ומקום אפשריים. יש לנו טלפונים סלולריים נחמדים, יש לנו GPS, אך אין מספיק חומרה לתמוך בהם וגם הסוללות לא חזקות מספיק. אין די רוחב פס, RFID לא עובד טוב ואין מספיק חברות שפועלות בתחום.

כך שאני מאמין שהדבר הבא הוא חורים גדולים ברשת. הצבים יימחצו תחתיהם. הפלטפורמה תיפול מהענן. כדי למנוע זאת, הווב צריך להפסיק לשדר עסקים כחזות הכל.

ווב 2.0 סיימה את תפקידה. תמיד אהבתי את תאריך התפוגה הברור שהוטבע עליה. נדרש אומץ כדי לומר “לפנינו אוסף של טכנולוגיות מגניבות ואנחנו יודעים שהן לא ישרדו זמן
רב. זו לא אוטופיה אלא ניסיון אמיץ לנער את שרידי בועת האינטרנט ולבנות משהו גדול במהירות מהחלקים שלהם. היא גילתה יותר בגרות מווב 1.0. היה בה חזון, השראה אך גם לא מעט בעיות.

בנינו רשת על בסיס כלכלה קורסת. זה החור השחור שבמרכז מערכת השמש שלנו. הכלכלה קורסת בכל מקום. מערכת השמש מתכווצת. בעידן הווב 2.0, משמעות המונטיזציה היא רכישה על ידי המייג’ורים. בעידן החדש, של ה-Transition Web, משמעות המונטיזציה היא ניסיון לחלץ גרוש מכל פיקסל. אך אתם נתונים בין הפטיש לסדן – אם תנסו לגבות את הגרוש הזה מהמשתמשים שלכם, הם יסתלקו כי גם להם אין גרוש. הם יעדיפו תכנים חינם. צריך לחשוב אם כל זה שווה את המאמץ – הכוונה למודל כלכלי. האם הכסף מצדיק את כאב הראש? ישנם מבנים לא-כלכליים שהם יציבים וצפויים יותר מאותה יד נעלמה משתוללת שמאיימת לחנוק את כולנו.

בעבר, לא כל כתובת אינטרנט הייתה דוט קום. למעשה, הדוטקומים הופיעו מאוחר יחסית. בעבר הרחוק יותר היו יוזמות חברתיות שפעלו מחוץ לשוק: תנועות חברתיות, מפלגות פוליטיות, קרנות לסיוע הדדי, כנסיות, איגודים מקצועיים. ומה עם הגמלאים? יש מיליארדים מהם – למה שלא יגלשו לרשת ויתרמו לחברה? כשלי השוק פערו חורים בחברה האזרחית. אפקט החממה הוא כשל שוק, מערכת הבריאות האמריקנית היא כשל שוק.

ככלל, בריאות פגומה וחינוך גרוע הם כשלי שוק – אין בהם שום הגיון כלכלי. עוני הוא כשל שוק. חבל על כל הסבל אך אין מה להצטער על הקריסה. האופן שבו נוהל העולם היא שגוי. כעת הפניקה שולטת, אך מצב הרוח הנוכחי שלי הוא ציפיה. התרופה לפאניקה היא עשייה. אני לא מתכוון לומר לכם מה לעשות. אני אמן ולא מעוניין בכסף שלכם. דברו ביניכם, גדלו לגודל האתגרים. שפצרו קוד, בנו פלטפורמות לא רעועות, לא צביות”.