חורים ברשת

מה למדתי מהכנס השנתי של איגוד האינטרנט? מגיא גמזו, המייסד והבעלים של קיוביט השקעות, שדיבר במושב “איך להקים חברת אינטרנט מצליחה“, למדתי שמאקזיט של 25 מיליון דולר נשאר בכיס רק קצת פחות ממיליון דולר. וזה באמת חשוב לדעת, כי עבור סכומים כאלה אני בכלל לא מוכן לצאת מהמיטה. לרוע המזל, דבקתי בהמלצה to stick to my dayjob וכך פיספסתי את ההרצאה של רולי אליעזרוב, יזם שותף ונשיא בגיגיה, על “מאפס למאה מיליון”. אני מקווה שיעבירו לי את הפאורפוינט. אפס כבר יש לי וזו נקודת פתיחה לא רעה בעיני.

הכנס עמד השנה בסימן “החיים ב-NET“, סלוגן שבעיני הוא כוללני וחסר משמעות לפחות כמו “איך להקים חברת אינטרנט מצליחה”. כי כל החיים כבר ב-NET וכמעט כל גוף מסחרי הוא גם חברת אינטרנט היום.

הכנס, יש לומר, היה מאורגן למופת, יחסי הציבור היו מצוינים וההיענות הייתה מעל ומעבר, מפתיע בהתחשב בעננה הכלכלית. אך חלק מהמושבים לקו ברמה התוכנית, אם בגלל נושא מפוספס או דוברים שאינם יודעים לעניין קהל. אך הבעיה העיקרית, אם לחזור לנקודת הפתיחה, היא הנטיה לחבוק עולם. האינטרנט נמצא בכל מקום – עכשיו הגיע הזמן להתמקד. אולי הכנס הזה צריך לעסוק בשמות מתחם וקידום אתרים, אולי בקהילה. תבחרו כיוון כלשהו ותתמקדו בו. אין יותר כנס אינטרנט כפי שאין באמת איגוד אינטרנט ואין אחראי על האינטרנט.

אין אחראי על האינטרנט? הגולש רזי ברקאי הוא לא היחיד שיחלוק עלי. במושב המעניין “האינטרנט תחת פטיש המחוקק” הסכימו הדוברים כי “נייטרליות רשת” היא ביטוי מכובס. כאשר הממשלה אוסרת על ספקית אינטרנט לחסום או להפלות לרעה אתרים שלא ישלמו להם כסף, המהלך אינו נייטרלי כלל כי אם פוגע באינטרסים של ספקית האינטרנט לטובת המשתמשים ואתרים אחרים. הם צודקים, כמובן, ומבחינתי אין שום בעיה לומר תמיד “חופש בחירה צרכני” במקום “נייטרלי”. ועכשיו, איך מבטיחים את חופש הבחירה הזה?

כי סלקום, למשל, עושה מה בראש שלה. על פי דה מארקר, החברה מחתימה מנויים על חוזה בו נאמר שהיא שומרת לעצמה את הזכות לחסום שירותי VOIP או לגבות סכום נוסף עבורם, והיא ומוציאה שירותים אלה מחבילת הגלישה. ההגבלה הזו נוגעת גם למשתמשים בטלפון וגם למנויי האינטרנט הביתיים שלה. לא רק זאת, לפי החוזה, “סלקום תהיה רשאית להאט את קצב העברת הנתונים לפי שיקול דעתה בכל שירותי P2P בהם עושה שימוש הלקוח ו/או במקרה של שימוש בתוכנת שיתוף קבצים”.

בתגובה שלפה סלקום את נימוק ה-quality of service – מפלטו של הנבל. “בסך הכל אנחנו מגנים על התעבורה שלנו מפני ניצול לרעה”. אני ו-99 אחוז מקוראי “חורים” (כן, כל ה-99 מתוך ה-100) עונים לסלקום פחחח אחד גדול. אתם דואגים לתחת שלכם ולו בלבד. מה זה דואגים, רועדים מפחד, כי אתם הייתם פעם חברה חדשנית והיום אתם סובלים מ-disruptive technology שמאיימת על המודל העסקי שלכם. אך לא תרגילי בריונות שחוקיותם מוטלת בספק יצילו אתכם מהפיכה לדינוזאורים אלא חדשנות. אותו דבר בדיוק ניתן לומר על ספקיות הסלולר הבריטיות, שמסרבות לשווק את ה-N97 של נוקיה מאחר וסקייפ מובנית בו.

נוקיה היא חדשנית ומתנהגת כמו חברה מסוג חדש. הספקיות הבריטיות הפכו לדינוזאריות. אם לחזור על הכלל שניסיתי לנסח בעבר – חברות מסוג חדש ינסו תמיד לאזן בין האינטרסים שלהן לאינטרסים של המשתמשים. חברות מסוג ישן ייאלצו להפסיק לזהות את האינטרסים של הצרכנים כאיום קיומי או שימותו. לתשומת לב, סלקום. >