אל תאמינו להייפ
ארז פילוסוף העסיק את הכלכליים בשבוע שעבר: ידיעה “בלעדית” על השקת הסטארט אפ החדש שלו, Libox, פורסמה בכלכליסט ולמחרת פורסם ראיון “חשיפה ראשון” עם הפילוסוף בדה מארקר.
ניחוש פרוע: במארקר קראו את הידיעה של הכלכליסט ותפסו את הראש. הידיעה על הגיוס הראשון עבור Libox פורסמה אצלם ולא בקלות יתנו לכלכליסטים לגנוב להם את התהילה וכך נולד הראיון כפרס ניחומים.
יובל דרור ציטט פנינים מאותו ראיון המדברים בעד עצמם. לכך אפשר להוסיף המלצה ליזמים ישראלים: דברו פחות, עשו יותר. לציבור יש אמנם זיכרון קצר, אך לא כל כך קצר. כמה נזק גרמה לדב מורן ההמלצה לנוקיה ללכת לכנסיה להתפלל. הוא, ראוי להדגיש, מכחיש שאמר את הדברים. בכל אופן, בימים בהם מודו מפטרת עשרות עובדים, נראה שבנוקיה יכולים בינתיים לנשום לרווחה.
ארז “מהחדר הזה יצא סקייפ הבא” פילוסוף הוא דברן לא קטן בעצמו, אך כמו דב מורן בתחומו, יש לו קבלות. היה לו החזון להעתיק את יאהו בעיתוי הנכון ולעשות את זה טוב. מאז וואלה קפאה במקום, פחות או יותר, מלבד בצד המסחרי, למרות הרושם שיוצר פילוסוף כאילו הקפאון החל אחריו.
ככלל, על פי הראיון, נראה כי כל חברה שפילוסוף היה מעורב בה מתחילה להתפוגג לאחר לכתו, אם זה נכון (ויראל גורוז – “הם לא הקשיבו לי”, אומר פילוסוף אך המודל העסקי של החברה נראה תלוש מלכתחילה, גם בימים של טרום-משבר) או לא נכון (וואלה “בתהליך של התפוגגות”, אומר פילוסוף, אך המציאות שונה לחלוטין – ההכנסות עלו מאז שעזב).
אבל ברצינות, האיש מוכשר והציניות הזו שלכם לא מקובלת עלי. הביקורת שלי מופנית בעיקר כלפי העיתונות המסקרת את פועלו. בכלכליסט הוכתר הסטארט אפ של פילוסוף “שירות מהפכני“. למה הוא מהפכני, מה מציעים המתחרים וכמה תשובות לשאלות קשות – אין. הראיון בדה מארקר מספק הרבה יותר מידע, אך גם הוא לא מקשה על פילוסוף יותר מדי.
אומר פילוסוף כי בתקופתו לוואלה ולגוגל היו אותם אחוזי גלישה ובעקבות פרישתו (בראיון נכתב שזה קרה במרץ, 2005, אך פילוסוף עזב במרץ, 2007) החלה גוגל להוביל. לא נכון. גוגל השתוותה לוואלה כבר בקיץ 2004, על פי סקר TIM.
אומר פילוסוף: “כשעזבתי את וואלה המניה שלה היתה על 900 (אגורות), ואני לא רוצה לדבר על איפה היא נמצאת כיום (כ-300, מ”כ)”. שוב, לא נכון. מניית וואלה עמדה על מעט יותר מ-800 בתחילת 2007 והחלה לקרוס זמן קצר אחר כך, עוד בתקופתו של פילוסוף, ובחודש ההודעה על עזיבתו הייתה כ-550 אגורות.
אלה הן עוד בעיות קטנות יחסית. עם שאלות כמו “מהי הצלחה ישראלית בעיניך” או “מה הציפיות שלך מהצלחת המוצר”, פילוסוף יכול להתחרות בתחרות מיס עולם, מיד אחרי שידאג להשיג שלום עולמי. “אין מוצרים כאלה בשוק כרגע”, הוא אומר, ולא נשאל שום שאלה קשה. מה כל כך מיוחד ב-Libox בעידן של Dropbox,
Live Mesh של מיקרוסופט, Pando ואי אילו עשרות שירותים שמנסים לעשות אותו דבר. אי אפשר לפסול על הסף אפשרות שמדובר אכן בשירות מהמם שישנה את כל חיינו, אך כל עוד אין הוכחות לכך, מתחייבת ספקנות.
ראיון עיתונאי הוא פינג פונג, לא מונולוג. אם מרואיין אומר “יש לנו מודל עסקי מאוד מעניין ומקורי, אבל אנחנו לא חושפים אותו”, העיתון צריך לענות: “יש לך חברה מאוד מעניינת, אך לא נפרסם אותה”. היום יותר מתמיד נדרשת עיתונות כלכלית רצינית, כזו שלא נעה על מסלול דו קוטבי שמצדו אחד שיר הלל ליזמים ומנגד גיליוטינה.
>
גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.
01.03.2009 בשעה 1:43
כתבה מאוד מעניינת, במיוחד שאיך שהוא פספסתי את כל סדרת הכתבות שקדמו לה…
אז מה בעצם הם עושים בליבוקס? כמו דרופבוקס? כמו סקייפ?
וגם – משתמע מהשורה שלך (לפחות על מק, על פיירפוקס) ש- דרובוקס שייכת למיקרוסופט – “Dropbox, Live Mesh של מיקרוסופט”…
01.03.2009 בשעה 2:14
מצוין!
01.03.2009 בשעה 6:16
שאפו ועוד פעם שאפו. כדורבנות
01.03.2009 בשעה 8:15
גל כתיבה יפה.
השוני בין ליבוקס להבדיל משירות כמו דרופבוקס זה שהמידע לא מאוחסן בשרת ומסתנכרן אלא המידע נשאר במחשב של הלקוח והשרת מבצע רק את הניטור (כמו שירותי טלפון לפני שהייתי חי).
ל”טכנולוגיה” הזאת יש יתרונות וחסרונות… יתרון לדוגמא זה חיסכון בשרתי איחסון. חסרון : אבטחה ותלות במשתמש קצה.
שיהיה בהצלחה
01.03.2009 בשעה 12:12
גל, במקרה הזה מעיין כהן עשתה את תפקידה מעל ומעבר. אני לא יודע אם זה בגלל בחירה מתוך הבנה שהבנאדם יפטפט את עצמו לדעת אם רק יתנו לו לדבר, או מתוך עצלנות עיתונאית. כך או כך זה לא ממש משנה. התוצאה משרטטת פרופיל מטריד של בנאדם עם אישיות בעייתית, מנופח ומלא בעצמו.
לא מגיע לו קרדיט על דבר. “העתיק את יאהו בעיתוי הנכון” על זה אנחנו מתגמלים אנשים? בפועל אפילו לא ראינו אותו מעתיק משהו מוצלח מאז. יש אנשים שהם מוכשרים יותר ומוכשרים פחות, יש אנשים שמצליחים יותר ומצליחים פחות. אבל היוהרה שנשפכת מאוזניו של מר פילוסוף פשוט מצביעה על בנאדם שלא גדל מכיתה י”ב.
אני מקווה שהראיון הזה יתורגם לאנגלית ויופיע בציטוטים באינטרנט. מעניין אותי לדעת מה יחשבו עליו אנשים בחו”ל כשהם יחפשו עליו מידע.
01.03.2009 בשעה 12:32
דרור, Pando עושים דבר דומה וגם Live Mesh פועלת על עקרון זהה. מבחינת משתמש הקצה, לכך שהכל יושב במחשב אין יתרונות ניכרים – להפך, זה חסרון שמעקר מתוכן את משמעות מיחשוב הענן.
01.03.2009 בשעה 12:42
זוהר, תיקנתי את הניסוח, תודה
01.03.2009 בשעה 12:56
אתה צודק לגמרי,
אבל מצד שני,
לפעמים חלומות פרועים,
לא מובנים ופנטזיונרים,
שנראים תלושים מהמציאות,
עוד עשויים להתגשם.
הסיכוי אחד להרבה הרבה מאוד…
אבל הוא קיים.
01.03.2009 בשעה 13:47
אני לא חושב שזה חלום פרוע או לא מובן, פשוט נראה מיותר, אך צריך לבדוק לפני שחורצים דין. הביקורת שלי הייתה בעיקר ביחס לטיפול העיתונאי הרך. משום מה מתנגן השיר המהמם “חלומות מתגשמים”.
01.03.2009 בשעה 14:43
ריקי צודקת. יופי של פוסט
01.03.2009 בשעה 16:14
כלכליסט הוא של ידיעות אחרונות. גל, אתה לא עובד של ynet? במילים אחרות, האם היית אומר את אותם הדברים אם דה מרקר היה מפרסם את הידיעה הראשונה וכלכליסט היה מפרסם את הראיון?
אני לא חושב שזה פגם אתי, כי יש גם בלוגרים מעיתונים כלכליים אחרים, וכאלו שלא עובדים בשום גוף עיתונות. אני רק סקרן לדעת מה התשובה לשאלה.
01.03.2009 בשעה 16:19
סליחה, הרי ברור שאתה מבקר גם את כלכליסט בפוסט. אתה יכול למחוק את שתי התגובות שלי.
01.03.2009 בשעה 20:40
היי יוסי, אני לא רואה סיבה למחוק. וכן, במקרה הזה אף אחד מהעיתונים הכלכליים לא יכול להיות גאה בעצמו.
01.03.2009 בשעה 23:04
אם אפשר להוסיף משהו – מענין איך אפשר לשתף בקלות קבצי מדיה ענקים מהמחשב הבייתי עם חברים כשברוב המחשבים הביתיים (לפחות בארץ) יש אפלואד של כמה עשרות קילובייט לשניה (במקרה הטוב)… חשבתי שבגלל זה אנחנו מעלים את הכל לענן…
בכל מקרה, שיהיה להם בהצלחה, אולי יש עוד כמה שפנים שהם מחביאים בשרוול.
02.03.2009 בשעה 0:13
פוסט מעניין וחשוב!