די לקניבליזציה בסינדיקציה
מערכת היחסים בין בלוגים לדרכי ההפצה שלהם (להלן, סינדיקציה) מבוססת על איזון עדין בין נתינה לקבלה. אתה נותן קישור ומקבל בתמורה קהל. האיזון הזה מופר כאשר אתה נותן הכל – כלומר, פיד ה-RSS כולל את הקטע השלם ולא מקבל כלום. התוצאה היא שאנשים רבים מסתפקים בקריאה בקוראי RSS ובאגריגטורים כמו blogish.co.il ולא נכנסים לבלוג. מערכת הניהול של wordpress מאפשרת כברירת מחדל להפיץ קטעים שלמים בסינדיקציה. כדי לשנות את ההגדרה יש להיכנס לאפשרויות>קריאה ולבחור באפשרות “פוסטים יוצגו בפידים כתקצירים” ולא “פוסטים שלמים”.
>
גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.
18.03.2007 בשעה 1:56
אבל מה מפריע לי שאנשים יקראו את הבלוג שלי בקורא RSS? הדבר היחיד שהם מפסידים זה העיצוב של אנדריאס. את התוכן שאני מייצר הם מקבלים במלואו.
18.03.2007 בשעה 2:20
[...] אבל גל מור קורא לשים סוף לקניבליזציה בסינדיקציה. [...]
18.03.2007 בשעה 3:47
למה לעשות את זה? אתה סתם מעצבן את הגולשים שלך! לא חסרים המקורות (ושים לב שלא אמרתי בלוגים) שהפסקתי לקרוא בגלל החלטות כאלה. בסופו של דבר זאת ההחלטה שלי איך אני מעוניין לקרוא את התוכן שלך, ואתה צריך לזכור שבימנו יש כל כך הרבה תוכן שאלה אם אתה יוצר ממש ממש מעניין אתה תלוי בי כקורא באותה המידה שאני תלוי בך ביצרן תוכן.
אני בטוח שאפשר לתרץ החלטות כאלה (פרסומות, ואני שם לא רק טקסט ומי שקורא דרך אגרגטורים לא רואה את זה), אבל הסיבות האלה הן ברות פיתרון אם אכפת לך מנוחות הקוראים שלך, ובסופו של דבר זאת צריכה להיות ההחלטה שלהם.
18.03.2007 בשעה 8:48
לא הפתרון הנכון, לדעתי. קריאת הריסוס המלא היא אלמנט חשוב בחווית המשתמש. קיימת פחות או יותר הסכמה בין בלוגרים מקצועיים ברחבי העולם שריסוס מלא הוא טוב גם לקוראים וגם לבלוגרים, אם משתמשים בו נכון.
זה נכון שצריכים לתת למשתמש מוטיבציה להגיע לבלוג בכל זאת וזאת אפשר לעשות על ידי שימוש מרובה בהפניות בתוך הפוסטים אל פוסטים קודמים בבלוג (גם טוב לSEO), הוספה של “תכנים קשורים” בסוף כל פוסט בריסוס עם קישור לפוסטים אחרים שיכולים לעניין. ניתן להשתמש בFEEDBURNER או פשוט להוסיף ידנית הפנייה אל ההערות על הפוסט, שבמיוחד במקרה שלך יכולות מאוד לעניין קוראים וכו’ וכו’…
אם יש כאלה שחוששים מאובדן הכנסות, אז יש היום לא מעט ערוצים לפרסום בתוך הריסוס.
עוד נקודה שהיא נכונה, היא שכדאי שיהיו לבלוגים שני ריסוסים, אחד מלא בשביל הקוראים ואחד מקוצר בשביל אתרים כמו בלוגיש וישראלוונטי. ניתן לעשות זאת בקלות באמצעות FEEDBURNER…
אל תתנכר לקוראים שלך בגלל אגרגטורים.
18.03.2007 בשעה 8:56
אני לא מבין מה אכפת לך. אי אפשר אפילו להגיד שאתה מאבד הכנסות, כי אין לך פרסומות באתר. אז מה מזיז לך אם אנשים קוראים אותך מהאגרגטור שלהם או ישירות מפה?
שים לעצמך סטטיסטיקות של הפיד ותגמור עניין.
18.03.2007 בשעה 9:35
[...] היום גל מור כותב שההחלטה לספק פיד חלקי מודעת לחלוטין, ומנפק את ההסבר הבא: מערכת היחסים בין בלוגים לדרכי ההפצה שלהם (להלן, סינדיקציה) מבוססת על איזון עדין בין נתינה לקבלה. אתה נותן קישור ומקבל בתמורה קהל. האיזון הזה מופר כאשר אתה נותן הכל – כלומר, פיד ה-RSS כולל את הקטע השלם ולא מקבל כלום. התוצאה היא שאנשים רבים מסתפקים בקריאה בקוראי RSS ובאגריגטורים כמו blogish.co.il ולא נכנסים לבלוג. [...]
18.03.2007 בשעה 9:36
יש כמה נימוקים נגד: 1. הקריאה בקוראי RSS היא מכוונת תוכן ולא מכוונת כותב. לעתים קרובות מצאתי את עצמי קורא תכנים של אנשים מבלי להתעניין מי הם (שם הבלוג לא תמיד מספיק). 2. ב-RSS מלא הקוראים לא נמשכים אל תוך הבלוג. הם לא קוראים קטעים נוספים. 3. בלוג אמור לספק חווית גלישה מלאה, פיד אמור להיות רק טעימה, ולא להחליף אותה. 3. סרטונים לא עוברים בפידים – חוויית השימוש נפגעת. 5. אחרי שקראתי את כל הנימוקים שלכם אני מודה שמשקלם כבד יותר ולכן שכנעתם אותי
18.03.2007 בשעה 9:39
הרשומה נתקבלה בבלוגדיבייט
רשומה זו נתווספה לבלוגדיבייט, כחלק מדיון על פידים הם חלק מהבלוג?.
18.03.2007 בשעה 10:48
טוב אז ככה:
1. אז מה. מה זה משנה מי הכותב? להפך – אני מוצא שקריאת תכנים מלאים (אני משתמש בגוגל רידר) מאפשרת לי להתייחס לתכנים בלבד, בלי אפקט ההילה של “מי כתב את זה”.
2. מנסיון – קראתי פיד של מישהו, היה טוב – אני אכנס לבלוג לראות מה עוד יש שם.
3. פה יש לנו וויכוח לא קטן – בלוג, בניגוד לאתר רגיל, הוא רק פלטפורמה לתוכן. בעיניי אין שום חשיבות לאתר שמסביב (עדיף שהוא יראה סביר, כמובן), אבל אתה כותב בלוג כי יש לך תוכן מעניין לחלוק ולא את הטמפלייט וורדפרס שבחרת.
4. אפשר גם להעביר סרטונים בפידים (SoapBox מאפשר את זה)
5. מישהו שמשתכנע בוויכוח? זה משהו חדש לגמרי בתרבות הדיון הישראלי. רק זה שווה פוסט נפרד.
18.03.2007 בשעה 11:16
[...] אני רוצה לנצל את הבמה המצומצמת והקטנה שלי, כאן, בכדי להוסיף עוד זווית משלי, יותר מהכיוון של מוגבלויות ונגישות לבעלי מוגבלויות, למה שכותב עידן בתגובה לגל מור. [...]
18.03.2007 בשעה 11:36
[...] בעקבות הקטע נגד הפצת RSS מלא מצאתי את עצמי בדעת מיעוט, לא משהו שאני לא רגיל אליו, אבל בניגוד לאנשים שחושבים ש“מסודרים“ זו סדרה מופתית, הטיעונים של המגיבים כאן רציניים וראויים לתגובה. [...]
18.03.2007 בשעה 14:52
לגבי סרטונים בפידים: זה תלוי בתמיכה של האגרגטור. בעבר גוגל-רידר לא תמך בסרטונים (וכתבתי על זה כאן כתגובה), היום הוא כבר תומך.
18.03.2007 בשעה 15:33
[...] מתנהל היום דיון סוער סביב הטענה שגל מור העלה (ונסוג ממנה), לפיה לקרוא את הרשומות רק בקורא הרסס ולא בבלוג זה סוג של גניבה מבעל הבלוג. אתם תקראו אותי רק בפלטפורמה שלי. [...]
19.03.2007 בשעה 10:08
[...] האמת היא שעד לפני 5 דקות בערך, הייתי נגד. כל הטיעונים השונים ששכנעו את גל, דווקא לא שכנעו איתי. [...]
13.11.2007 בשעה 11:05
תבורך. תודה גדולה. אני מסכימה עם עמדת הפתיחה שלך.
13.05.2008 בשעה 2:53
[...] זה קיבלנו רק את פתיח הפוסט. אני לא מנסה לטעון שזה לחלוטין לא לגיטימי להשתמש בקונפיגורציה הזו, אבל אני זוכר שהסיבות שנתן אדאמס לשינוי (דמיינו קישור) [...]