תעצרו את האינטרנט
1. בין שבר למשבר. איך שהמלחמונת נגמרה חזר המשבר. ביום בו מודיעה מיקרוסופט על פיטורי 5,000 עובדים, מהם עשרות בארץ, ואינטל מפטרת 6,000, קשה לדבר על חזרה לשגרה. העתיד הוא בשירות הציבורי, האמינו לי. ורק גוגל ממשיכה להכות את תחזיות האנליסטים ולרשום גידול של 18 אחוזים בהכנסות גם ברבעון האחרון.
הממשלה הבאה שתקום בישראל לא תהיה ממשלה של שינוי אלא עוד מאותו דבר: “דם, שחיתות ותמרות עשן”. אבל אם ארה”ב החדשה מרשה לעצמה לסגור את כלא גוונטאנמו מבלי להתרגש מזעקות בנוסח פגיעה במאבק בטרור, הרי שבשלב כלשהו גם נרגיש את זה כאן. השינוי עשוי להתחולל בממשלה שתבוא אחריה, בעוד ארבע שנים או שלוש, ליתר דיוק, כזמן הממוצע בו ממשלות שורדות בארץ. בינתיים, מעבר לים, יש אווירה שמשהו עומד להשתנות. הלוואי. התמונות הבאות מספרות את הסיפור. אחת בדיונית, שנייה אמיתית לגמרי.
התמונה הימנית מכאן, השמאלית מכאן.
2. מאמר מצוין ב-ReadWriteWeb עוסק באחת הדילמות המרכזיות המתהוות במדיה החברתית. האם הדגש מוסט אט אט מ”לחיות את הרגע” ל”עדכון: חיים את הרגע”. כלומר, מחוויה לתיעוד החוויה.
חייבים להודות שיש בכך משהו מדבק. כבר עכשיו רוב פעילות האון ליין שלי ושל רבים כמותי מבוססת על אינטראקציה חברתית – Gmail, טוויטר, פייסבוק, מסנג’ר, פליקר וכו’. מעט מאוד פעילות שאינה מבוססת על אינטראקציה. בתחרות בין ערימת הספרים שמחכה לי לבין האינטרנט, מנצח האחרון יותר מדי פעמים. אכן בעיה.
הודות לטכנולוגיה, חל גידול מרשים בחיים המתועדים. אנו כותבים, מצלמים, מקליטים, מבארים, משתפים וחושפים את חיינו בפני אחרים. והם בתורם מפיצים, מבארים, מגיבים ומשתפים משלהם. אך מה לגבי כל הזמן אותו הקדשנו לתיעוד במקום לחוות את החיים, האין הוא בזבוז זמן, שואלת שרה פרץ מ-ReadWriteWeb. והתשובה המתבקשת שלי היא: מה פתאום. שיתוף מעצים את החוויה וחוץ מזה, אנחנו יכולים להפסיק מתי שנרצה. אך חשוב גם להיות קשובים לדעות אחרות, במיוחד לנוכח התמונה המדהימה הבאה של הקהל הרב שהתאסף לצפות בברק ומישל אובמה ברגע האינטימי והמיוחד שלהם ובעצם חווה את המאורע ההיסטורי לא דרך העיניים אלא מעינית המצלמה.
יש לא מעט שופוני במדיה חברתית, חשוב לציין את זה. בבחינת, אם אתם רוצים לחיות, תחיו, אל תכתבו על החיים המשוגעים שלכם. החיים הם לא מוזיאון ואין צורך בתיעוד של כל רגע ורגע. כאשר אנו מרימים את המצלמה כדי לתעד ילד, התיעוד מנציח את הרגע והשיתוף הוא דרך לרגש ולגעת באחרים שלא היו שם איתנו. וזה חשוב. אך עם כל הטוב שבדבר, חשוב לתת מקום לשקט. לכבות מכשירים, להסות רעש לבן ולהיות שם. לחוות ללא תיווכים. פשוט לחיות. >
גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.
23.01.2009 בשעה 2:35
ורק גוגל רשמה עלייה של 18% בהכנסות
23.01.2009 בשעה 3:47
ונאמר אמן!
23.01.2009 בשעה 7:36
יש לי הרגשה שמיקרוסופט וסאן חיכו עם הודעות הפיטורים עד לאחרי ההשבעה כדי לא לקלקל את המצברוח.
23.01.2009 בשעה 12:10
התמונה אכן מדהימה, וללא ספק מיצגת טרנד שאנחנו מרגישים בכל מקום. בדיוק דיברנו השבוע על איזו מסיבה שההרגשה היתה שלמרות שאנחנו נמצאים בה, היא למעשה קוראת בפייסבוק ולא בעולם האמיתי.
הערה קטנה, לקרוא לזה הרגע ה”אינטימי והמיוחד של ברק ומישל אובמה” זה קצת מוגזם לא? קשה להגיד שזה היה רגע אינטימי בשום קנה מידה.
23.01.2009 בשעה 13:48
תמונה מדהימה!
משקפת את מה שאני מרגיש שקורה סביבנו זה זמן רב.
הייתי לא מזמן באיזה כנס מעניין, במהלכו ציין אחד המרצים (אמיל איסמלון, Colarity) עובדה מאוד מעניין.
הוא סיפר שהוא קרא במחקר כלשהו שצעירים בגילאי 13-16 או משהו כזה, מעבדים את החיים כמו שזבוב מעכל אוכל. לזבוב, אגב, אין מערכת עיכול. הוא תחילה מפריש איזו חומצה על המזון, וזה מפרק אותו, ורק אז הוא מסוגל לאכול אותו.
וכך גם צעירים, ואפילו לא רק צעירים. קורה לנו משהו – יש למעדכנים את הסטטוס בפייסבוק/טוויטר, עוד לפני שחשבנו על זה. מיד מעדכנים את כולם ב-SMS או במייל. רואים משהו מעניין? הופה מצלמים ושולחים או שמעלים לפליקר. יכולת העיבוד שלנו עוברת תהליך של outsourcing.
עיבוד קהילתי.
23.01.2009 בשעה 15:28
האתר שלך סובל מראות לקויה, כלומר, מופיע חלקית כרגע.
ולעניין הפוסט – אם התזונה התרבותית ואינטלקטואלית שלנו תתבסס רק על פעילות באתרים חברתיים, ויתר העולם, שיש לו הרבה מה להציע עדיין בלי קשר לרשת, במהרה לא יהיה לנו דבר לתרום באותה פעילות חברתית. ואני אומרת את זה כמכורה לא פחות ממך.
23.01.2009 בשעה 21:15
לגבי סעיף 2, הסברת יפה (או שתמצתת מישהו שהסביר) משהו שאני מרגיש הרבה זמן.
25.01.2009 בשעה 16:15
איזו תמונה נהדרת, השאלה מזכירה לי (להבדיל) את מסיבות החגים/סיום שנה בגנים, ההורים נראים כמו מסיבת עיתונאים מרוב ציוד תקשורת, ומתכננים בראש את האלבום.
מאמר מאוד מוצלח, איזה יופי, ושאלה מאוד מאוד טובה..
26.01.2009 בשעה 22:47
המטאפורה של הזבוב מאוד מעניינת, אורי
28.02.2009 בשעה 12:57
מצטרפת לשיחה קצת באיחור אבל מצרפת לינק לקומיקס אהוב
שמדגים יפה את אובססיית העדכון/ השיתוף והנזילה בין האוןליין לאוףליין
http://xkcd.com/77/