עקבו אחרי חורימבה

Twitter RSS חורים גם באייפון

עדכונים במייל

פוסטים אחרונים מהבלוג

חברים ממליצים

ויראלי

default icon

בלוג חי: מהלידה עד המוות

אהבתם את הפוסט?

יש לי בלוג אישי, עניתי לשאלה בסוף פגישה בענייני עבודה. מסתבר שהוא כבר הכיר את “חורים”. “כן, אבל הוא לא באמת אישי”. והוא צדק. את רוב הרגעים האישיים שלי אני מעדיף לחוות מבלי לתעד. למרות שאני טיפוס דיסקרטי במיוחד, הדוגמה שלי לא מאוד חריגה. רוב העיתונאים-בלוגרים שאני מכיר לא נוטים לחשיפת יתר, וחלקם בכלל אנשי התקשורת, שמעדיפים לא לנהל בלוג כלל, הוא אפסי. ואולי לא בכדי. אנחנו מכירים מקרוב את העוצמה של התקשורת ומעדיפים לשלוט על רמת החשיפה שלנו.

אני עוקב מרחוק אחרי בלוגרים ששופכים את הקרביים שלהם ברשת, באופן שאף מסכה אנונימית לא יכולה להסתירם. למה הם עושים את זה לעצמם, תהיתי ביחד עם נטע לא פעם. אבל כנראה שבמציאות 2.0 הדיסקרטים לא יוכלו להרשות לעצמם להמשיך להיות כאלה, בלשון המעטה. נצטרך “לתדלק” את הנוכחות המקוונת שלנו באמצעות תכנים – טקסטים מעניינים, תמונות ווידאו.

כתבה בוול סטריט ג’ורנל מתחקה אחרי התופעה המתרחבת של live blogging – כתיבה לבלוג על אירועים בזמן אמת – הרבה בזכות ישומים סלולריים המאפשרים להעלות לבלוג טקסט, קול, תמונות ווידאו בקלות רבה מבעבר.

הכתבה מביאה דוגמה של בלוגר שעדכן ישירות מהלוויה, מקרה אחר של מישהי שעדכנה את גולשיה על כל התרחשות בארוחת החג המשפחתית שלה. “זה בן – אנחנו לא יכולים להיות מאושרים יותר מעכשיו”, דיווח גולש כמה רגעים בעקבות לידת בנו. בכתבה מסופר על ג’ואי דה וילה וונדי קוסלואו שביקשו מהמוזמנים לחתונה שלהם לא להביא עמם לטקס מחשבים ניידים, כי הם העדיפו שיתרכזו באירוע במקום לכתוב עליו בבלוגים שלהם, אך את הקטע הראשון על החתונה פירסם דווקא הרב. “הכתובה נחתמה (משום מה הכתבת טוענת שמדובר בטקס נוצרי-אפיסקופלי למרות שברור מהתיאור שהוא יהודי), הכוס נותצה, והשמפניה הוגשה”.

“זה מה שקרה באותו יום ולכן כתבתי על זה”, מסביר הרב לכתבת. מציאות שכולה מתועדת טובה למנועי החיפוש, מצוינת לפרסום מבוסס הקשר כמו Adsense ו-Adwords של גוגל, אבל לא בטוח שהיא מועילה לנו. כאשר הולך ומטשטש הפער בין האירוע הנחווה לתיעודו וגילויו לכל העולם, מהי המשמעות לגבי היכולת שלנו להיות שם באמת? חוץ מזה, כל חוקר יעיד שברגע שמצלמות מעורבות באירוע (ופרסום באינטרנט אינו שונה מנוכחות של מצלמות), הן משפיעות על ההתנהגות הטבעית שלנו.

כלומר, הבלוגרים המדווחים בחי סוחבים על גבם עדר של גולשים בלתי נראים, שמציצים ומגיבים על כל צעד ושעל שלהם. הכתבה מציינת את ההצלחה הגדולה של twitter.com, אתר שמאפשר לאנשים לגלות לכולם מה הם עושים עכשיו. אין אפס. “מי שמבלג בחי מרחיק את עצמו מהחוויה”, אומר פרופ’ קליי שירקי. >

"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900

תגיות: ,


מאת: גל מור

גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.

  1. אני לא נוטה להתרשם מכתבות מסוג זה, נדמה שהם לא מתארות את התרחשות אלה מנסות ליצור אותה, באמצעות ראיון עם כמה גורמים שוליים.

  2. אני לא יודע מה נותן לאנשים את התחושה שהחיים שלהם מעניינים אנשים אחרים.
    הרבה זמן לקח לי לפתוח בלוג בעצמי רק מהסיבה הזאת, וגם מתוך זה שהבנתי שאם אני אכתוב על החיים שלי, אני לא באמת אחייה אותם… אז אני מדבר על דברים שקרובים אלי, (די בדומה לך) ולא על “מה עשיתי” (ויותר גרוע “מה אני עושה”).
    אפשר לכתוב חוות דעת וביקורת, וזה גם נראה לי בסדר לשתף בחוויות (מדי פעם, לא מתוקף הגדרת הבלוג) – אבל להפוך להיות המתעד האובססיבי של חייך ולהעלות את זה לרשת, זה מעבר למטופש – זה חולני בעיניי.
    באופן אישי, נראה לי שהתיעוד המפורט של מליוני אנשים את חייהם יוצר רעש לבן ומשעמם בבלוגוספירה.
    נדירים האנשים שחייהם באמת מעניינים (וגם אז השאלה “את מי”). בכלל, המאמץ הזה להיות מעניין ולמצוא חן לא באמת מחמיא למין האנושי… לרוב הוא מוציא אותנו מגוככים ועלובים.

  3. דייב, זה ידוע שבעיתונות מה שעובר על שני אנשים זו תופעה ועדויות של שלושה אנשים הן כבר מגמה. אבל במקרה הזה נדמה לי שהמתואר בכתבה לא מעוות את המציאות. תקפוץ לישראבלוג ותראה.

Performance Optimization WordPress Plugins by W3 EDGE
Google Analytics Alternative