פוסט מגויס
0. הפוסט הזה אינו עוסק בנושאים ש”חורים” מתמקד בהם בדרך כלל. אך השגרה מכאן והלאה.
1. מילים קטנות עשויות לומר לא מעט. אם יש “מסדרון הומינטרי”, מה זה אומר על מה שנמצא שם בקצה המסדרון? אללה ירחמו, כמו שנוהגים לומר כתבים לענייני ערבים.
2. בסמיכות מפתיעה לפרסום הפוסט המצוין בבלוג אטימולוגיה עממית ראיתי בשבוע שעבר את הצגת הילדים “הסיפור שאינו נגמר” (מומלצת בחום) על פי הסיפור המופלא של מיכאל אנדה.
הסיפור שבתוך הסיפור מתאר את מסעם של הנער אטריו והדרקון פלקור להציל את ארץ פנטסיה מפני התפשטות הלא כלום המשתלט עליה ומפורר אותה. וגם אני יצרתי בראש את ההקשר בין הלא כלום האפל והמחניק שעוטף את המציאות הקיומית כאן.
3. הסכנה האמיתית בלא כלום היא בערמומיות בה הוא מתגנב ואופף אותך בהדרגה. הכל ולא כלום. המלחמה בעזה היא דבר אחד, ההפגנות המתפשטות בכל העולם הן דבר שני, הפסילה של רשימה ערבית בשל אינטרס פוליטי זר ומתלהם היא עניין נוסף, העצומה החשוכה נגד יונית לוי לא תורמת ומעל לכל אלה אפלה מסמאת. האם שמתם לב שבנענע10 יש ערוץ דובר צה”ל? זה, להזכיר, אתר גדול בישראל עם יומרות עיתונאיות. ולא מדובר בערוץ דובר צה”ל במרכאות אלא בדבר האמיתי. תכף ישלחו משלחת מסין כדי ללמוד איך מוכרים לציבור את הגירסה של הממשלה ללא צנזורה בכפייה.
אין בעיה, חקו אותי חופשי, אומר דובר צה”ל, אבי בניהו, בהתייחסות לארץ נהדרת, אך יש לדברים רמה נוספת, מצחיקה פחות. ככל שייפגע הפלורליזם וכולם ידקלמו מסר אחד, פרופיל אחד, קול אחד, אללה ירחמו.
4. נקלעתי השבוע להרצאה של ארגון UPA ישראל בנושא Agile. מתברר שרק 30 אחוזים מהפרויקטים הטכנולוגים מסתיימים במועד שנקבע מראש. Agile הוא מודל שהגו כמה אנשים שאמור להתגבר על הבעיה. אחת השיטות, תחזיקו חזק, קובעת כי על המפתחים לדבר עם הלקוחות שלהם כדי להבין מה הם בעצם צריכים. לדבר במקום לשלוח אימיילים. נשמע כמו קונספט מעניין.
5. כותב הפוסט הזה מתלונן על תופעת התגובות בפיד המשותף בגוגל רידר ומייחס לו את הקיטוע בדיון. אך לא רק בגוגל רידר – גם בפייסבוק, בטוויטר ובמגוון במות מתייחסים לעתים לדף הטמלי יחיד כאשר גולשים שיבקשו לעקוב אחר כל השתלשלות הדיון לא יוכלו לעשות זאת. FriendFeed פותר את הבעיה באופן חלקי בלבד וכופה עלינו להתחבר ל-FriendFeed כדי לעקוב. הפתרון לבעיה זו אולי תצוץ כאשר נהנה מניידות מידע אמיתית – אפשרות להיחשף לכל המידע הרלוונטי בכל דף בו נבקר.
6. מיקרוסופט מתכוונת לשווק מקרר שמתחבר לאינטרנט ומזמין מהסופר מוצרים שאזלו. בחיי שאין לי אפילו כח לחשוב על בדיחה שחוקה בעניין הזה.
7. יממה לאחר זכייתו של “ואלס עם באשיר” בפרס גלובוס הזהב, וסמיכות האירועים לא מדליקה נורה אדומה אצל אף אחד. כל המבצע הזה תכליתו לקדם את תעשיית הקולנוע הישראלית. ואין כפל מבצעים. יאללה ואלס עם באשיר 2 והפסקת הטילים מחכה לכם בהוט VOD, ז’אנרים, מדע בדיוני.
>
גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.
14.01.2009 בשעה 3:50
אם כבר יש כאן קונספירציה זה כדי שנזכה בארוויזיון, אחרי הדרמה המגה קולוסאלית שתגרוף את עניין כל העולם כשאמני ישראל הערבים ידרשו ממירה עוואד לא להיות משת”פית.
ועל המקרר הזה שמעתי לונג טיים אגו. היה גם איזה רעיון למקרר שמחשב קלוריות. לא נותנים פה אפילו לאכול בשקט
14.01.2009 בשעה 7:13
אני חייב לציין שמרב הלדבר עם הלקוחות (וגם זה לא ממש) בagile קצת קשה למצוא זמן לעבוד. כמות הישיבות (או עמידות בחלק מהשיטות) גודלת בצורה מדהימה. שלא לדבר על זה שאם הפרוייקט קצת יותר גדול מכמה מסכי ווב אז בכלל מאבדים את הידיים והרגליים. agile זה משהו שיהיה קל למכור למנהלים אך גם האופנה הזאת תחלוף.
14.01.2009 בשעה 11:05
לא כל כך מבינה, איפה זה הדיון בפיד מהרידר שלי, לא רואה דבר כזה
14.01.2009 בשעה 12:39
היי גל,
לא כל כך הבנתי למה, לדעתך, העצומה נגד יונית לוי היא “חשוכה”.
זה לא סוד שבמהלך השידורים שלה (בפרט בזמן הלחימה) היא חלקה עם הצופים תחושות שאסור לה (כן, אסור. יש מילה כזו) לחלוק.
שתגיד בבית מה שהיא רוצה, לא מול כל האומה.
לא כשצופים בה גם אנשים מהצד השני ושואבים ממנה עידוד.
אני לא רוצה להקצין ולהגיד שזה גובל בסיכון חיילים ואזרחים (בגלל מורל שזה יכול לתת לצד השני), ואני גם לא רוצה להגיד שהיא היתה צריכה להתעטף בצעיף כתום וסטיקר של דגל ישראל על המצח, בסך הכול רוצים לראות הוגנות בשידור.
זו כזו בקשה מטורפת ?
14.01.2009 בשעה 19:53
טל, בתור מי שמפתח פרוייקטי תוכנה למחייתו, אני יכול להגיד לך שאני מאמין ומקווה שאתה טועה. הייתי שותף ביותר מדי פרוייקטים בהם בל קשר בין דרישות הלקוח לפיתוח הפרוייקט היה בגדר שמועה.
אז נכון שישיבות אינסופיות הן מכה שלא כתובה בתורה, ואני אישית דוגל בשיטה היפנית (חדרי ישיבות ללא כסאות), אבל אין מנוס מלדבר עם הלקוח. לא נתקלתי, ולצערי אני לא מאמין שאתקל אי פעם, בלקוח שסיפק מסמך דרישות מפורט, כזה שאפשר היה להתחיל לרוץ איתו קדימה. בדרך כלל הלקוח לא יודע בדיוק מה הוא רוצה, אבל הוא יודע מתי הוא רוצה את זה, וכדי לעמוד בזמנים עם מוצר שעונה על הדרישות, צריך לדעת מה הן הדרישות. נשמע טריוויאלי, אבל כל כך הרבה פרוייקטים נכשלים במשימה הבסיסית הזו שזה מפחיד.
ואחרי שאמרתי את זה, אגיד שאת משימת הגדרת הדרישות אסור לתת למפתחים. חייב להיות מישהו בקשר רציף עם הלקוח, שאשכרה יבין למה הלקוח מתכוון, ידע לנסח את זה כדרישות פרטניות, יחתים את הלקוח על כל סעיף שזה באמת מה שהוא רוצה (כדי שיהיה מה להראות בשלב ה”לא לזה התכוונתי”) ויוכל לתקשר את כל המידע הזה בתמציתיות למפתחים. זו גם בדרך כלל הדרך היחידה להושיב את הלקוח ולגרום לחשוב מה הוא באמת רוצה.
זה תהליך איטרטיבי מטבעו, וכבודו של מפל המים במקומו (מונח כאבן שאין לה הופכין). גמישות היא שם המשחק, והמפתחים צריכים להיות מוכנים לזרוק חלקי עבודה לפח בעקבות שינוי בדרישות. זה נכון לעבודה בסטארט-אפ קטן (שבדרך כלל מוכן לעשות שמיניות באוויר כדי לעמוד בדרישות) אבל גם בחברה גדולה ומקובעת (שבדרך כלל תתקשה לעשות שינויים מהירים).
14.01.2009 בשעה 21:05
[...] הפוסט של גל מור החלטתי גם אני לחרוג ממנהגי (הנחרג באופן תמידי בכל מקרה) [...]
14.01.2009 בשעה 21:33
לגבי 6, זה פחות או יותר החלום שלי.
תמיד רציתי מסך מגע שטוח קטן כזה 10 – 12 אינטש’ על הדלת של המקרר שיריץ Y נט ברקע.
אם צריך איזה מתכון, ניגשים ומקבלים אותו רגע לפני האפייה.
תמיד מחובר לרשת – פשוט גאוני!
15.01.2009 בשעה 2:12
בנענע זה לא ערוץ. זו לשונית.
ואת שחר מתודעה כוזבת כדאי שתכיר, כלומר את הבלוג שלו
18.01.2009 בשעה 9:55
בקשר לנקודה מס’ 1 .. אסוציאטיבית , המסדרון ההומניטרי מזכיר לי מסדרון אחר .. המסדרון ששכבה בו זקנה לדברי אחד מהמנהיגים שלנו (או “הזקנה מהמסדרון”) ..
אז יש לנו כנראה כמה וכמה מסדרונות , מרתפים ככל הנראה יש לנו גם כן .. (מרתפי השב”כ).
אוהלים (אוהלה של תורה) , בחצר האחורית של מדינת ישראל (לטענת חלק מהאנשים מדובר באיזורים שמחוץ למדינת גוש דן, ולטענת אחרים מדובר בשטחי הרש”פ ) .
אבל איפה , איפה נמצאים החדרים שבהם חיים האנשים הנורמאלים ?
- דורון
22.01.2009 בשעה 18:36
[...] המוחלטת אודות מה שמתרחש בעזה. אבל מהי אמת? בנענע10 למשל אימצו בחדווה את הסרטונים של דובר צה”ל כאמת שאין בילתה (למרות [...]
29.03.2010 בשעה 14:14
[...] הפוסט של גל מור החלטתי גם אני לחרוג ממנהגי (הנחרג באופן תמידי בכל מקרה) [...]