- דורון

תמיד רציתי מסך מגע שטוח קטן כזה 10 – 12 אינטש’ על הדלת של המקרר שיריץ Y נט ברקע.

אם צריך איזה מתכון, ניגשים ומקבלים אותו רגע לפני האפייה.

תמיד מחובר לרשת – פשוט גאוני!

אז נכון שישיבות אינסופיות הן מכה שלא כתובה בתורה, ואני אישית דוגל בשיטה היפנית (חדרי ישיבות ללא כסאות), אבל אין מנוס מלדבר עם הלקוח. לא נתקלתי, ולצערי אני לא מאמין שאתקל אי פעם, בלקוח שסיפק מסמך דרישות מפורט, כזה שאפשר היה להתחיל לרוץ איתו קדימה. בדרך כלל הלקוח לא יודע בדיוק מה הוא רוצה, אבל הוא יודע מתי הוא רוצה את זה, וכדי לעמוד בזמנים עם מוצר שעונה על הדרישות, צריך לדעת מה הן הדרישות. נשמע טריוויאלי, אבל כל כך הרבה פרוייקטים נכשלים במשימה הבסיסית הזו שזה מפחיד.

ואחרי שאמרתי את זה, אגיד שאת משימת הגדרת הדרישות אסור לתת למפתחים. חייב להיות מישהו בקשר רציף עם הלקוח, שאשכרה יבין למה הלקוח מתכוון, ידע לנסח את זה כדרישות פרטניות, יחתים את הלקוח על כל סעיף שזה באמת מה שהוא רוצה (כדי שיהיה מה להראות בשלב ה”לא לזה התכוונתי”) ויוכל לתקשר את כל המידע הזה בתמציתיות למפתחים. זו גם בדרך כלל הדרך היחידה להושיב את הלקוח ולגרום לחשוב מה הוא באמת רוצה.

זה תהליך איטרטיבי מטבעו, וכבודו של מפל המים במקומו (מונח כאבן שאין לה הופכין). גמישות היא שם המשחק, והמפתחים צריכים להיות מוכנים לזרוק חלקי עבודה לפח בעקבות שינוי בדרישות. זה נכון לעבודה בסטארט-אפ קטן (שבדרך כלל מוכן לעשות שמיניות באוויר כדי לעמוד בדרישות) אבל גם בחברה גדולה ומקובעת (שבדרך כלל תתקשה לעשות שינויים מהירים).

לא כל כך הבנתי למה, לדעתך, העצומה נגד יונית לוי היא “חשוכה”.

זה לא סוד שבמהלך השידורים שלה (בפרט בזמן הלחימה) היא חלקה עם הצופים תחושות שאסור לה (כן, אסור. יש מילה כזו) לחלוק.

שתגיד בבית מה שהיא רוצה, לא מול כל האומה.
לא כשצופים בה גם אנשים מהצד השני ושואבים ממנה עידוד.

אני לא רוצה להקצין ולהגיד שזה גובל בסיכון חיילים ואזרחים (בגלל מורל שזה יכול לתת לצד השני), ואני גם לא רוצה להגיד שהיא היתה צריכה להתעטף בצעיף כתום וסטיקר של דגל ישראל על המצח, בסך הכול רוצים לראות הוגנות בשידור.

זו כזו בקשה מטורפת ?

ועל המקרר הזה שמעתי לונג טיים אגו. היה גם איזה רעיון למקרר שמחשב קלוריות. לא נותנים פה אפילו לאכול בשקט