אני חושב שהבעיה היא לא הנצחונות, השאלה מה המחיר שמשלמים בעבורם ומה עושים איתם. אם נהיה חכמים ואחרי הנצחון (בהנחה שיוגדר “נצחון”) נצליח להוביל מהלך מדיני רציני ומשמעותי שאולי יקרב אותנו לקץ הסכסכוך, דיינו.
אם נמשיך להתבוסס עכשיו 20 שנה בעזה עד שנברח משם (דה ז’ה וו, אה?) אז כמובן שיצא שכרנו בהפסדנו….

גל:
הפוסט שלך (כרגיל) כתוב היטב, אבל אני חושב שאתה לוקח את הדברים מעט לקיצון, שזה בסדר, אבל יש לי כמה הערות.
אנשים שמחליפים את התמונת פרופיל שלהם בפייסבוק, זה בסדר, אין בזה שום דבר פאשיסטי, בסה”כ אנשים מרגישים שזו דרך להזדהות עם המדינה שלהם, זו הדרך שלהם להתמודד עם המצב, לא יותר ולא פחות. זה שהם שינו את תמונת הפרופיל, לגלעד שליט או לדגל ישראל, זה מה שזה ולא יותר לטעמי.
אגב, אצל החברים שלי בפייסבוק, רוב תמונות הפרופיל כוללות כיתוביות בערבית ומסרים שונים ומשונים כנגד ישראל… זה לגטימי וסביר בשני המקרים…

חיילים שרוצים להרוג כמה חמאסניקים, פוליטיקאים שעושים הון פוליטי על חשבון גופות של חיילים ואזרחים (בשני הצדדים) וסתם טמבלים, היו ויהיו גם בעתיד. זה באמת לא חדש ולא מפתיע.

וצריך להחשיך לא רק את הערוצים הערבים (שמייצגים את ה”אמת” הערבית בדיוק כמו שאל ג’זירה מציגה את האמת הפלסטינית) אלא גם את יונית, כי היא מעזה לשאול נציגי צה”ל מה הם עשו כדי להפסיק לקטול את בני גזע ה”בלתי מעורבים”.

וחד מימדיות רדודה, אטומה וקיצונית, שפעם פעם היתה רק נחלתו של הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני משתלטת לאט לאט על כולנו, במן “על העיוורון” שכזה.

ומאידך: דומני שהמתנגדים הספורים אכן לא עשו חשבון עם עצמם האם הם מוכנים להתמודד עם המצב כמות שהוא, או שמא, כמו שאמר אותו ילדון באיזה קיבוץ ב”עוטף עזה”: “אני רוצה שהמלחמה תמשך, כדי שאשן עם חברים שלי. (אבל, אומר לו הכתב, מלחמה זה מסוכן, והוא משיב) אבל אני לא שם, אז זה בסדר.

(מה אמרתי?)

נושא עליו אני חולק, הוא דעתך לגבי הצנזורה. לדעתי אתה מציג דעה קיצונית. למיטב הבנתי בימי שיגרה גוף הצנזורה הישראלי כמעט ורדום לגמרי, ומבחינה זו יש בארץ חופש כמעט מלא לתקשורת. אודה שאיני עוסק בתקשורת וזה רק הרושם שאני מקבל, ייתן ואני טועה.

במיוחד בזמן מלחמה, מידע מיידי מהתקשורת יכול לעזור מאוד לאויב. זה לא סוד שמודיעין איכותי מגיע גם מאמצעי תקשורת גלויים, ראה OSINT. אני מאמין שהסתרת דיווחים למשך כמה ימים היא קריטית, ומצילה את חיי אזרחינו, חיילינו ותורמת להצלחת המבצע.

בזמן הלא רחוק הכל יתגלה בלאו הכי, וכמובן שאירועים בגדר פשעי מלחמה ידווחו בזמן את ע”י הצד השני.

אני לא בטוח שהשאלות הקשות הן השאלות של כמה חיי חיילים אנו מוכנים להקריב מחד, או האם אנו מוכנים שהחמאס יהיה יישות שנאלץ לדבר איתה מאידך.
השאלות היותר מעניינות הן גבולות הכח שלנו, והאם ניצחון צבאי באמת פירושו ניצחון שמחזיק מעמד לאורך זמן.

אני לא מביע את דעתי האישית ביחס למלחמה או לעזה , אלא מנסה להציף שאלות שנמצאות, לדעתי, בבסיס ההוויה הישראלית . הרי אם ניתן לפתור הכל בדרך צבאית .. מה בעצם קרה בלבנון ? אם ניצחון משמעות שליטה על שטח , כמה גדולה צריכה להיות ישראל על מנת שנהיה מנצחים ? ומתי הכל יחזור אלינו כבומרנג?

אני אישית, לא אוהב כלל את החלפת הפרופיל האישי בלאומי כאשר יש מלחמה / מבצע / צריך לשחרר שבוי או חטוף וכו’ , מהטעם הפשוט שמרגע שאנו עוטים עלינו זהות לאומית .. אנחנו עשויים להתקרב למעמד של “המדינה מעל לכל” – דהיינו סוג של פאשיזם.

אני כן שמח שכתבת את הדברים , מכוון שככל שייגעו בהם יותר , כך אולי יימצא להן פתרון, לקבל כהנחת ייסוד ש”צה”ל הוא הצבא הכי חזק באיזור” – זה קל .. השאלה היא האם אנחנו יכולים לתרגם את החוזק הזה לחיים נורמאלים, והאם החוזק הזה הוא באמת מה שמשנה .. בסופו של דבר, אני חושש שכשלנו בעיניין של חיים נורמאלים ולו מהטעם הפשוט שבכל עשור אנחנו חווים לפחות עימות מזויין אחד .

סתם כמה דברים שעברו לי בראש .

יום טוב.
- דורון

אז מה כן ?
1. למוטט את שלטון החמאס. כן,למוטט, עם כל מה שכרוך בכך.
2. לדאוג, באמת לדאוג, לרווחתה של האוכלוסייה ביום שאחרי.
בדיוק כפי שבעלות הברית נהגו עם אויביהם המרים במלחה”ע השנייה. אנו צריכים לזכור שלא כמו במלחמת לבנון השנייה שתוצאותיה המדיניות היו מוצלחות במקרה הזה זה רק אנחנו מול החמאס.

ולהחליף את התמונה בדגל ישראל זה באמת מטופש

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1054260.html