הבלוגים של גלובס ודה מארקר: סיכום ביניים

לדעתי, חלק מהקסם של הבלוג הוא העצמאיות בתכנים והעובדה שאין “אבא מותגי” לתכנים.
הבלוגים הטובים והמוצלחים יותר מספקים חווית גלישה הגורמת לקורא להיחשף למידע שלכאורה לא מופיע בכל מקום ממוסד אחר. ברגע שמכפיפים בלוג למערכת עיתון מוכרת (אפילו ללא התערבות בתכנים – מספיק הופעת הלוגו המוכר), הכל עף דרך החלון, לפחות בהרגשה.

אני לא מאמין שלגולש איכפת מי הבעלים של הבלוג. כל עוד הבלוג לא מקושר למערכת עיתון (“של פעם”) מוכרת ומבוססת, קרנו עולה בקרב הגולש.

כמה הערות:
1. מסכים איתך ששתי הבלוגיות מאכזבות, אבל כדי להתאכזב, צריך לבדוק למה הציפיות, ושלי היו שונות משלך.
2. לדעתי מאד קשה להשוות בין שתי הבלוגיות, כי בגלובס יש כ 70 -80 בלוגים בעוד בדה מרקר יש חצי תריסר.
(אגב, לדה מרקר יש עוד בלוגיה של 12 בלוגים, רק שהיא מופיעה במקום אחר ושם באמת מדובר על אנשי עסקים.
3. הגישות של שני האתרים שונות. לדעתי, אף אחת מהן לא ציפתה לבכירי המשק. הבלוגיה של גלובס ציפתה להצטרפות אנשי עסקים אמיתיים, אפילו קטנים, שיפתחו קצת רישות עיסקי אמיתי. כאלה שאולי לא היה נאה להם לנהל בלוג בתפוז, עדי לא להצטייר כאנשים לא רציניים. בפועל, הבלוגיה מוצפת במאכרים שחושבים שיודעים לעשות כסף מכלום, כמו מנחם מנדל מקטריאליפקה.
הבלוגיה הזאת אכן חסרה יד מכוונת, לדעתי בלוג שיש בו הודעה אחת בסגנון: כאן אני אכתוב על נושא מסויים ואחרי זה חדשים לא מגיע שום עדכון, היה צריך למצוא את דרכו החוצה, אולי לתפוז.
אגב, יש להניח שלא כל מי שעוסק בעסקים, גם יצליח לכתוב בלוג מעניין. לא יודע מה היה יכול לעניין אותי, אם היו שם בלוגים של המוסכניק שלי, של רואה החשבון שלי, של בעל המאפיבה או של טכנאי המחשבים שלי.
מצד שני, אצל דה מרקר מי שאחראי הלך כנראה וחיפש כותבים טובים, כאלה שגם הוכיחו את עצמם בבלוג קודם. בקיצור, שיטת הקבלה היתה שיטת רשימות, רק שנראה שלהבדיל מרשימות, שם ניתן לבקש להתקבל, בדה מרקר נראה שהשיטה היא, אל תפנה אלינו, אנחנו נפנה אליך, מה שאמור לעשות את העניין עוד יותר אקסקלוסיבי מרשימות.
4. מה המסגרת נותנת לכותבים? כאמור לא הרבה, אולי מוסיפה כמה קוראים חדשים וגם היכולת להתהדר בכך שבכל זאת הם מנהלים את הבלוג במקום שיש “ועדת קבלה”.
5. כמובן, לגבי דה מרקר, יש את תאוריית מזל”ט הניסוי שלוואלה, שהיא נכתבה על ידי באיזה בלוג לא מעניין. http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=783264

גל, אני מסכים שתוצאת הביניים של גלובס מאכזבת. לגבי עצם הגישה, אני ממש לא יודע אם הגישה עצמה לא מוצלחת. אני מניח שכדי לבדוק זאת, היה ראוי שאחפש בלוגיות עיסקיות זרות, אבל לא יצא לי לעשות את זה.
עוד הערה קטנה שנותנת נקודת זיכוי לדה מרקר: שם אין בכלל פרסומות, למעט ההידור של האתר. בגלובס תוקעים לך גם את ההידור של האתר, גם את ההידור של תפוז, גם פירסומת שמגיעה מגלובס וגם פרסומת שמגיעה מתפוז.

בגלובס הבלוגים הם המונים ולפעמים מביישים.
בדהמרקר יש שני בלוגרים אותנטיים (דבורית שרגל ואלוני מדר) והשאר קשורים למערכת עצמה.