עקבו אחרי חורימבה
עדכונים במייל
פוסטים אחרונים מהבלוג
חברים ממליצים
ויראלי
אתיקה שמתיקה
מאת גל מור פורסם ב- 7.2.2007 בשעה 1:55
בשידורשת האחרון של “גיקים” דיברו על המתנות שמרעיפים יחצ”נים על עיתונאים (המקרה המדווח האחרון הוא של נעלי הנייקי עם ה-iPod אך יש אין ספור דוגמאות נוספות). מהדברים שנאמרו אפשר להבין שלא ברור לחלק מהמשתתפים היכן עובר הגבול בין מתנה אסורה לקבלת סיוע לגיטימי מיח”צנים. החלוקה הגסה בין מותר לאסור היא – כל עוד המוצר דרוש לצורך סקירה עיתונאית – מותר. (ולא, סקירת ג’קוזי בבית לא נופלת במסגרת המתנות הלגיטימיות-:).
מוצרים פיזיים כמו מחשבים, נעליים, מסכי פלאזמה ומכוניות יוחזרו מיד אחרי תום הסקירה העיתונאית. אם הם “משומשים” לאחר הסקירה ואי אפשר למכור אותם כחדשים – זה לא מעניינו של העיתונאי וצריך להחזיר אותם בכל מקרה. כשמדובר במוצרים אכילים כמו דוגמאות מזון מובן מאליו שאין טעם להחזירם כל עוד הם ניתנים במשורה.
באשר לתוכנות כמו מערכות הפעלה – אלה נדרשות לצורך עבודה עיתונאית רצופה ואין הגיון בהחזרתן. ומישהו בכלל יכול לקבוע שהתנסות בחלונות ויזתא היא pleasure?
בעניין נסיעות לחו”ל לכנסים. בעולם מושלם וצודק, העיתונים היו צריכים לשלם עבורן. זה לא המצב, ולכן עיתונאים אינם יכולים להרשות לעצמם לוותר על אירועים מסוימים הראויים לסיקור. תופעות כמו “צ’יפור” עיתונאים בנסיעות לאירועים שאינם בתחום הסיקור שלהם אמנם קיימות, אך לשמחתי שמתי לב שלאחרונה החברות המזמינות החלו לדרוש שלנסיעות יתלוו רק עיתונאים העוסקים בתחום. כמה אירוני שהן דואגות לאתיקה יותר מחלק מהעיתונאים.
חוץ מזה, מי שביקר באירועים כאלה יודע שהם אינם מסע של שחיתות והוללות. לרוב, עומדים לרשותך שלושה ימים, מתוכם כמעט יום מתבזבז על נסיעות, ביום השני אתה נגרר מהרצאה להרצאה ומביתן לראיון, ואז נשאר לך יום לבילוי בעיר (בתקווה שלעיר לא קוראים ברמינגהאם ובחוץ לא יורד גשם זלעפות). נו, אין סיבה לרחמים אבל אלה בפירוש לא נסיעות שבגללן עיתונאי צריך להשתטח לרגלי החברה המזמינה ולקלסה בפניה (אלא אם כן לא הוזמנתי לנסיעות “הנכונות”, אם אתם יודעים למה אני מתכוון. קריצה. קריצה). הכי חשוב בעיני הוא שבסוף הכתבה יופיע גילוי נאות והקורא ישפוט בעצמו.
אני לא יכול לקבל ביטוי כמו “עקרונות פלסטיק”, שמתאים למי שלא מתייחס ברצינות למקצוע שלו, אם הוא רואה בעצמו עיתונאי. עקרונות פלסטיק שייכים רק לעיתונאי צעצוע. על הדברים שאמר אורן הוברמן (שמגיע לו מזל טוב) אני יכול לחתום בלב שלם. >
"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900


חתולים שמדברים אנגלית: חתולונובלה כובשת את יוטיוב (וידאו)





פינג: The Marker Blogs - Velvet Underground » ארכיון » שממיות
זה די מגוחך לבדל בין נעל או איפוד לבין מערכת הפעלה
אם סיימת את הבדיקה
הסר והחזר
אין סיבה להתמם ולטעון שמערכת
הפעלה – נדרשת לצורך עבודה עיתונאית רצופה ואין הגיון בהחזרתה.
גם נעל היא נדרשת לעבודתו הרציפה של העיתונאי שהרי איך יגיע למערכת בלעדיהן
טיעון טפשי לא פחות הוא שאף אחד לא יכול לקבוע שהתנסות בחלונות החדש היא הנאה
זה משול לטענה שהנעל לא נוחה
אז זו לא הטבה
בקיצור-קיבלת חלונות חדשים ולא שילמת ולא הסרת -אתה משתמש בטובת הנאה
אולי קטנה
אולי לא הנאה גדולה
אבל אין סיבה לטעון שזו לא מתנה ולא טובת הנאה
ולך תדע אם בסוף זה לא משפיע על מישהו להיום קצת רק קצת יותר רחום בביקורת שלו.
plea
נטליט, אחדד את ההבדל בשבילך: כאשר הנעל לא נדרשת לצורך סקירה עיתונאית ברור שהחזקתה היא לא ראויה. הסקירה העיתונאית של מערכת ההפעלה, לעומת זאת, לא נגמרת. לעתים צריך לברר שאלה טכנית של גולש, לפעמים צריך להכין טיפים לשיפור הממשק, ייעול העבודה וכו’. במקרה הזה לא העיתונאי מקבל תוכנה חינם אלא המערכת והעבודה בה היא לצורך מקצועי. המילים טובת הנאה אינן במקום במקרה הזה. לעומת זאת, אף אחד לא חייב לרוץ לעבודה דווקא עם נעלי אייפוד, קפיש?