עקבו אחרי חורימבה
עדכונים במייל
פוסטים אחרונים מהבלוג
שעון המניפה מראה את השעה בתלת מימד (וידאו)
ערעור פלוס: שירות אאוטסורסינג לערעורי סטודנטים
האמנם: חייל ישראלי מכוון נשק לילדה פלסטינית (תמונה)
בחזרה לשנות ה-90′: 15 סטטוסים שאהבנוחברים ממליצים
ויראלי
נגד כיוון הזיפים
מאת גל מור פורסם ב- 5.2.2007 בשעה 3:50
בעיני, גרילה מרקטינג ללא גילוי נאות מפוקפקת כמו כל פעולה שיווקית אחרת הנגועה בהטעיית הציבור. הניסיון להטות את דעת הקהל לטובת עניין מסוים, כאשר מאחוריו גורמים אינטרסנטים המסתתרים מאחורי המסיכות האנונימיות, הוא ספין מארץ הספינים. זה מה שכתבתי באוקטובר וכאילו כדי להמחיש איך אפשר לעשות את כל הטעויות האפשריות חשפה ג‘ילט את קמפיין ”ינואר המחוספס“.
מאחורי הקמפיין עמדה כביכול חבורה אותנטית של גברים שהתחייבו לא להתגלח במהלך כל חודש ינואר. הם הקימו כמה בלוגים בהם שולבו תמונות וטקסטים מהווי החבורה וקראו לגולשים להצטרף ל“ינואר המחוספס”
בהודעה לעיתונות נכתב כי ”במקביל נעשתה פעילות מגוונת באתרי קהילות ובאתרי שיתוף קבצי וידאו וברוח אתרים אלו הועלו לרשת סרטונים הומוריסטים קטעי מוסיקה ופרופילים שיצרו אנשי חבורת ’ינואר המחוספס‘ שנסבו כולם סביב עניין ההימנעות מגילוח עד ה-1 בפברואר והתגובות שהנושא מעורר בקרב הסובבים אותם“. הנה ההתייחסות שלי לקמפיין בכמה נקודות.
אמינות – ”ינואר המחוספס“ נשמע שם שהמציא איש שיווק חננה. “הזיפים לא מזייפים“ או פשוט ”הזיפים“ הם שמות טובים יותר. הבלוג של ארז, אחד ממייסדי התנועה, עילג באופן מוגזם ולא אמין. הבלוג נפתח זמן קצר לפני תחילת הקמפיין והפוסט האחרון מגלגל העיניים ”עבדו עלי“ לא אמין בשיט. העובדה שבמשך זמן קצר הופקה סדרה של קליפים וסרטוני מחווה לקבוצה אף היא הייתה אמורה לעורר חשד.
קמפיינים אותנטיים ברשת עוסקים לרוב בנושאים צרכניים כמו המאבק באנטנות הסלולריות או הרפורמה של האוצר בנושא הליסינג. ”ינואר המחוספס“ מתאים יותר לאסכולה של אירועי מובייל קלאבינג/פלאש מוב כמו קרב הכריות או מפגש החיבוקים בכיכר רבין. אך הקמפיין האחרון לא הסתיים באירוע דומה (אם כי נערכה מסיבה בנושא באחד מהמועדונים).
באז – בג‘ילט מתגאים בהצלחה יוצאת דופן ובאלפי תגובות בבלוגים, פורומים וטוקבקים. אני לא איתרתי סימנים לבאז גדול ברשת בעניין הזה.
היעדר גילוי נאות – במשחקי מציאות אלטרנטיבית (ARG) כמו I Love Bees המפורסם אין חשיבות לגילוי נאות של הגוף העומד מאחורי המשחק – הגולשים משתתפים כדי ליהנות מהחוויה. שונה הדבר כאשר הם נקראים להצטרף למאבק ציבורי או להזדהות עם מטרה מסוימת ולסייע בהפצה הוויראלית.
כאשר מתברר שמאחורי הקמפיין עומד גורם מסחרי, ”נשאי הווירוס“ מרגישים מרומים, שותפים בפרסומת ללא ידיעתם. איך אפשר לעשות את זה אחרת – ג‘ילט הייתה עושה את הדבר הנכון אילו הודיעה מראש שהיא עומדת מאחורי הקמפיין, פותחת בלוג ייעודי ומשלמת לכותבים איכותיים שיכתבו על הנושא ומקנחת במסיבת רחוב.
התמודדות עם שיווק גרילה סמוי – מפרסמים ופרסומאים (במקרה הזה סאצ‘י אינטראקטיב ובלינק) צריכים לדעת שיש מחיר להתנהגות לא אתית שכזו. כל הגולשים וכלי התקשורת שנפלו בפח של תנועת המחאה השקרית בעצם רומו. מלבד הנטייה הטבעית לכעוס אפשר גם לעשות מעשה – להחרים את החברה המפרסמת, למשל. >
מאת: גל מור
גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.
איי, מדוייק ובמקום. השאלה היא האם עמלני ההודעות לעיתונות של השיווק/פרסום במערכות התקשורת השונות מודעים לזה, או שאחרי הקופי פייסט (אם היה) זה זרח מפרחונם.
אני חושב שבשלב זה, של התנסות באמצעי פרסום חדישים, הם כן רוצים להפיק לקחים מטעויות. ותתחדש על הבלוג!
אני בכל מקרה מחרים את ג’ילט (המוצרים שלהם לא משהו) אז אני לא אחרים עכשיו יותר, נכון? אבל אני חושב שזה לא משנה – כשאתה מונופול אתה יכול בכל מקרה לעשות מה שאתה רוצה.
אה, שכחתי לציין: הקמפיין הוא לסכין גילוח חדש עם חמישה להבים. חמישה! אני לא מוכן להתגלח לפני שימציאו סכין עם 10 להבים.
אמן.
למה לא לומדים מטעויות? הרי את כל הטעויות האלו עשו כבר חברות פרסום בחו”ל מזמן (ואם אני לא טועה, סאצ’י חברה בינלאומית, לא?).
מה הייתה הבעיה, לשבת ולחקור ממש טיפה – ולגלות שמייקרוסופט עשו טעות דומה והקוראים לא היו מרוצים?
אולי מניחים שלישראלים לא יהיה אכפת והם ישכחו מזה תוך יומיים?
לגמרי איתך, גל. גרילה מרקטינג ושיווק סמוי לא חד המה, ושיווק סמוי הוא תמיד מטעה ומיזק בעיני. מזיק גם לחברה המשווקת, אגב.
גם הערתי בנושא בגליון קולקטיב שמתעכב בשל קשיים טכניים.
לא ברור איפה הבאז הענקי שהם מדברים עליו. ייתכן שיש כאן איזה גורם שיווקי שמנסה לתפור לג’ילט את בגדי המלך החדשים.
פינג: אנחנו בדרך להיות פרה קדושה » התחלקו על הזקן שלנו
אני יכול להבין את האנטגוניזם שזה יוצר, אבל עדיין מה באמת התרמית פה, אז הוא לא מה שהוא אמר ביג דיל, אם זה יצר סביב העניין כזה הייפ אז הצליח ואם לא אז לא, לא היה כל שקר ישיר על המוצר מאפייניו או איכותו, בעיניי לכתוב על בקבוק 100% טבעי כשהכל בתוכו כימיקלים זה הרבה יותר גרוע.
בחיי שלא שמעתי על הינואר הזה לפני הפרסום השלילי שזה קיבל. ההתייחסויות שלך, של חנן ושל שרית נגד הקמפיין הם הפרסום האמיתי שהקםפיין הזה מקבל.
זו דוגמה קלאסית לחאפ-לאפ המקומי.
אבל צריך גם לזכור שמי שלא טועה לא עושה.
השאלה היא האם ילמדו מהטעויות???
ברור שאין סיכוי שאצליח לשנות את דעתו של מישהו מאבירי האינטרנט ומובילי הבלוגספירה שהגיבו כאן ולכן באמת לא אנסה. אבל הייתי רוצה בכל זאת לנסות להציג את העובדות כהוויתן ולגרום לבעלי הדעות השליליות לחשוב מחדש על העניין ולבחון האם באמת נעשה כאן פשע קשה כנגד אומת האינטרנט הישראלי או לחילופין נסיון לגיטימי להיות מעט מקוריים.
הרעיון שעמד מאחורי “ינואר המחוספס” (ויסלחו לי כל הקופירייטרים שהשם לא נשמע להם מספיק אותנטי) היה פשוט – לנסות ליצור סוג של באזז שיתחיל באינטרנט ויגלוש גם אל העולם החיצון, ומכיוון שגוף מסחרי מעורב בעניין, להקפיד על מספר כללים מנחים: לא לפגוע ברגשות של אנשים, לא לנסות למכור שום דבר, לא לגרום לאנשים לעשות דברים בניגוד לרצונם, לא להטעות ולא לנצל אף אחד. כל הכללים האלה נשמרו. כל מה שנעשה באופן יזום על ידינו היה פתיחת 4 בלוגים של 4 אנשים שונים (3 מהם אמיתיים אגב) שהחליטו להפסיק להתגלח עד ה-1 בפברואר מבלי להסביר מדוע, ולקרוא לעצם בשם. זהו. אף אחד לא טען שהפסיק להתגלח בגלל אמונה דתית כלשהי או בגלל שזה יותר בריא. סתם בא להם להפסיק להתגלח ומי שרוצה יכול להצטרף. כשחושבים על זה, זה משהו שעל פניו בכלל נוגד את המטרות השיווקיות של ג’ילט.
מסתבר שכמו שברוכין-את-לוינסקי טוענים: האינטרנט הזה זה משהו, וכפי שציפינו העסק תפס תאוצה. נכון, לא ראינו תהלוכות של אנשי “ינואר המחוספס” ברחובות וכיכר רבין לא המלאה במאות אלפים, אבל הרבה מאד גולשים הצטרפו לקטע באופן פעיל או הביעו תמיכה בו. התגלו מאות פוסטים ותגובות בפורומים או טוקבקים שקשורים בדרך כזו או אחרת לשאלה – למה להפסיק להתגלח במהלך ינואר ומה עומד לקרות ב-1 לפברואר שבגללו הפסיקו אנשים להתגלח. להערכתי 90% מהפוסטים, הפליקסים, והתגובות שגיגלתי היו אותנטים ולא שתולים על ידינו.
אף אחד לא טוען שמדובר במהלך שישנה את פני עולם השיווק. כולה נסיון טיפה שונה לראות האם ניתן לייצר באז אינטרנטי, גם כשמדובר במשהו מופרך, כמו חבורה של גברים שמפסיקים להתגלח במשך חודש.
האם נגרם נזק למישהו? האם פגענו ברגשות של מישהו? האם גרמנו למישהו לעשות משהו בניגוד לרצונו או אמונתו? אם כן, אני מתנצל בשם המערכת. אבל האמת, אני לא חושב שזה קרה.
בסוף היום נרשמו כמה הגיגים פילוסופים על החיים ועל שיער פנים, כמה אנשים השקיעו כמה דקות ויצרו סרטוני וידאו במובי-מייקר וכמה בליינים חגגו במסיבה שהם עצמם (ולא אנחנו) אירגנו במועדון בתל אביב.
פינג: חורים ברשת » ארכיון » דורון טל מגיב לביקורת על ”ינואר המחוספס“
גל, קראתי את הפוסט שלך בעיון ואני מוכרח לציין שאם לפני כן עוד היו לי ניצני פיקפוקים או מחשבות כפירה עכשיו הם נעלמו לחלוטין. אנחנו יכולים להמשיך להתפלפל בסוגיית האתיקה והגילוי הנאות עד מחרתיים, במקרה הזה ולאור שיטת הפעולה ותוכנה אני ממש חושב שהשאלות האלה זניחות, ואפילו לא רלוונטיות. ולא בגלל שאין צורך להעלות סוגיות כאלה לדיון ברמה עקרונית אלא בגלל שבמקרה הספציפי הזה (לאור כל מה שכתבתי כבר קודם) שאלות מעולם האתיקה/גילוי נאות לא נדרשות.
הפעולות שנעשו לא היו מסוג אלו ששותלות בצורה המונית פוסטים בפורומים בסגנון “חובה להכנס!!! מצאתי שיטה מדהימה להרוויח כסף בצורה פשוטה ע”י שליחת אסאמאסים”, אלא פעילות הרבה יותר עדינה והזמינה את מה שרצה להשתתף בסוג מסוים של חוויה (הזויה אמנם אבל חוויה) ותו לא.
בקיצור, כפי שהתחלתי את הפוסט הקודם שלי, הרי ברור שלא אצליח לשנות את דעתו של אף אחד כאן, אבל אני מקווה שלפחות גרמתי למישהו להרהר בדברים ולראות אותם מזוית טיפה פחות מיליטנטית.
ואגב, אחלה עיצוב לבלוג. מאיפה לך?
לא הצלחתי להבין מה בדיוק גרם להיעלמות של ניצני הפקפוקים או מחשבות הכפירה
לפני הכל גילוי נאות: אני מכיר ומחבב את דורון טל. הוא איש פרסום שבאמת אוהב את האינטרנט, וגם אצלו, בדיוק כמונו, זה קודם כל – מהלב ומהבטן.
הקמפיין הזה מעיד בעיני על ההתבגרות של משרדי האינטראקטיב שמתחילים (באיחור של מליון שנה) להבין שיש עוד דרכים לעשות קמפיין חוץ מלהתקיף את הגולש בעשרים באנרים לא רלוונטים בכל כניסה לוואלה או ווינט (ובאמת שאני לא מחפש לקנות מכונית משפחתית חדשה בכל כניסה לנרג, די כבר)
סאצ’י ובלינק עשו כאן כמה טעויות של מתחילים וגל, בשם כל אנשי התוכן והגולשים, הראה להם שעם קצת יותר השקעה ומיקוד הקמפיין שלהם יכול היה להצליח ולתפוס הרבה יותר.
גם לדעתי ג’ילט היו צריכים להשיק פלטפורמה אינטרנטית גלוייה של בלוג תמונות, ולהזמין את הגולשים לא להתגלח במשך חודש ולהעלות אליו מדי יום, באופן רצוף את תמונותיהם.
שם היו מחכים להם מנגנוני דירוג והדחה והיתה מתנהלת מעין תחרות “שעיר נולד” אינטרנטית.
די שכמה עשרות חסרי חיים היו נתפסים לעניין הזה (כמובן שהיו פרסים שווים של ג’ילט כדי לפתות אותם להסתובב עם זקנים במשך חודש) כדי שהקמפיין היה באמת עושה רעש וזוכה לסיקור צבעוני, עוקב ואוהד בכל אמצעי התקשורת ולא רק ברשת.
פינג: Marketing Babylon » Blog Archive » אם ינואר המחוספס לא היה כה חלקלק
ואם הקמפיין הזה היה עולה בבריטניהב לאחר תום שנת 2007, הוא היה אפילו לא חוקי: http://politics.slashdot.org/article.pl?sid=07/02/12/022226&from=rss
פינג: כנס דה-מארקר: איך שומרים על הקול שלך באינטרנט? מפסיקים לצעוק ומתחילים לדבר » Content / Interactive
פינג: טיפים אומללים לבלוגים עסקיים ושיווק בבלוגים מאת מומחה שיווק | הפרדוקס
פינג: » תוכן העניינים: האם לבלוגרים יש שיקולים כלכליים?| הבלוג של יהונתן קלינגר |
פינג: שקרים גדולים והונאות לינקים - עוד לא ראינו כלום
פינג: גוגל-ספרה » על ההבדל בין בלוגר לצייצן
פינג: טיפים אומללים לבלוגים עסקיים ושיווק בבלוגים מאת מומחה שיווק « הפרדוקס
פינג: בלוגרים ומתנות – דיון מוקדם על נושא לא רלוונטי, ובכל זאת « הפרדוקס