מי צריך הגבלות על תעמולת בחירות?

החדשות המרעישות של הימים האחרונים מגיעות מרוסיה, שם זכה איש העסקים אולג טטרין בסימן רשום על הסמיילי הקורץ (-; והוא מתכוון לדרוש תשלום מחברות המשתמשות בסימן הזה לצורך עסקיהן. אז לפני שאתם מדביקים קריצה בסוף משפט תחשבו טוב טוב אם זה משתלם. וכדאי להיפטר מהגיחוך. אתם לא רוצים אולג כועס.

חדשה מרעישה לא פחות בישרה שאזרחי אסטוניה יצביעו בבחירות של 2011 באמצעות הסלולר, לאחר שמערכת הבחירות האינטרנטית הראשונה במדינה הסתיימה בהצלחה ב-2007. בישראל, מדינה שמתיימרת להיות מעצמת היי טק, עדיין מתמודדים בחוסר הצלחה עם אתגרי המיחשוב (ראו “בפיילוט זה עבד“). שרק נמשיך כך ובעוד 20-30 שנים אנחנו כמו אסטוניה. יש למה לצפות.

בעוד אנו ממתינים, פרץ במשרד ויכוח סוער בעניין הרלוונטיות של חוק הבחירות (דרכי תעמולה) בעניין תעמולת בחירות בתקשורת האלקטרונית.

החוק, שהתקבל ב-1959, קובע איסורים רבים, שונים ומשונים, על תעמולת בחירות. בין השאר, נקבע כי לא תהא תעמולת בחירות באמצעות השימוש בכלי טיס או בכלי שיט. אסור גם לתעמלן באמצעות רמקול, גודל מודעה מודפסת לא יעלה על 50×70 ס”מ, ומודעות התעמולה בעיתונים לא יחרגו מ-40 אינץ’(!). זכייניות הרשות השנייה רשאיות לגבות תשלום על שידורי התעמולה, אך הן חייבות להגיש את התעריפים שקבעו לאישור ועדת הבחירות המרכזית, המתירה את השידור אם עמדו התשדירים בשורה של הוראות מחמירות.

איסורים כאלה היו רלוונטיים לתקופה בה היו מעט מאוד ערוצי תקשורת שנהנו מהשפעה רבה. כך למשל, אחוזי הצפייה בתשדירי התעמולה בשנות ה-70 וה-80 נאמדים ב-60-70 אחוזים ואילו במערכת הבחירות האחרונה צנח הרייטינג לשפל חסר תקדים על רקע ריבוי הערוצים, ביזור הפנאי ואדישות פוליטית גוברת.

מגבלות כאלה רלוונטיות לימים של תום, בהם למדיום האור-קולי הייתה השפעה ממגנטת על ההמונים. בימים של ספקנות גוברת, בהם רבים מטילים ספק בכל מה שהם רואים או שומעים, של דיבורים על מות הפרסומות, ספק אם יש צורך להגן על הציבור מפני אותו דמון.

נימוק נוסף, של עקרון השיוויון של כל המפלגות הוא לא רלוונטי. כדי לזכות בכח פוליטי משמעותי בישראל יש צורך בהון משמעותי – הקמת מנגנון, רשת של פעילים, שילוט חוצות, כנסים וכו’. פרסום בטלוויזיה, אילולא חוק מימון מפלגות, הוא רק טיפה בים הזה. כל חקירות עמותות ברק ושרון למיניהן נוגעות לחוק הזה ולחוסר הרלוונטיות שלו לישראל של היום. אי אפשר מצד אחד לנהל מדינה על פי כוחות השוק ומנגד להיאחז בחוקים מיושנים. אם פוליטיקאים הם מוצרים, בבקשה, שישווקו לנו אותם כמו שמפו ואם נרצה, נקנה. ומי שחושב שנתיב זה מוביל להשחתה שיתבונן בדירוג המדינות המושחתות ויבדוק היכן ישראל עם כל ראשי ממשלתה האחרונים והיכן ארה”ב, ערש הניאו-ליברליזם.

במסגרת הוויכוח לא רק שטענתי שאין צורך בהחלת חוק הבחירות על האינטרנט (החוק מתייחס לאינטרנט רק בתיקון 22 - האוסר על פרסום סקרים אמיתיים ב-24 השעות שלפני פתיחת הקלפיות), אלא שיש לבטל את הסעיפים המגבילים את הפרסום בטלוויזיה, ברדיו ובשילוט חוצות. הגבלות על חופש הביטוי הן מעשה אנטי דמוקרטי, גם אם הן מוטלות על מפלגות בשם השיוויון.

ונקנח בדבריו היפים של שופט בית המשפט העליון בדימוס, מישאל חשין, בהקדמה לספרו של ד”ר נמרוד קוזלובסקי, “המחשב וההליך המשפטי”:

כך בשינויי אבולוציה. לא כך בשינויי רבולוציה, ברעידות-אדמה ההורסות ערים ומשקעות אותן במעמקי-ים. וכיום מצויים אנו בשינויי טכנולוגיה של רבולוציה. שכן המחשב – ועימו האינטרנט – אינם אך מוטציה של צורות חיים קודמות שהיכרנו ואשר בִּיַּתְנוּ בשיטת המשפט. חיים חדשים הם, והילוכם אין הוא כהילוך צורות החיים שהורגלנו לחיות בחברתן. הילוכן הוא כהילוך הפרש (הסוס) במשחק השח-מט: מהלך הוא לא לגמרי קדימה; לא לגמרי אחורה; לא לגמרי אל-צד; לא לגמרי באלכסון; מהלך הוא מעט מזה ומעט מזה והרי הוא לעצמו. ואולם בכך נבדלת צורת החיים החדשה מן הפרש, שהפרש יודעים אנו מראש כיצד ינוע, ויודעים אנו – מי-פחות מי-יותר – כיצד נגונן על עצמנו בהתקיפו אותנו; ואילו צורות חיים חדשות אלו של המחשב והאינטרנט טרם ירדנו לחיקרן, טרם הגענו אל תחתית הבור. נקישה אחת בירושלים, ואתה בתל-אביב; נקישה שניה, ואתה באוסטרליה; נקישה שלישית – המערכת מתמרדת והכל נמחק כלא-היה. החילונו נעים במהירות האור בעוד שגופנו בכרכרה וזרימת מחשבתנו כמהירות הכרכרה. >

"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900