על מלחמת הזהויות ולמה Facebook Connect רעה

תפסו מחסה כי מלחמת הזהויות המקוונות החלה. Facebook Connect ו-Google Friend Connect, ישום של האחרון משולב כאן מצד ימין. לכל דור ודור ודור יש מלחמת זהויות משלו. בעידן ה-Web 1.0 נלחמה Passport של מיקרוסופט בעצמה (והפסידה!), בעידן ה-Web 2.0 נדחפה ה-Open ID, אך מעולם לא הגיעה למסה קריטית על אף רשימה מכובדת של תומכות, בעיקר בשל לוגיקה מורכבת מדי למשתמש הרגיל.

ההתפתחות האחרונה, המכונה גם Identity 2.0, מנסה לענות על השאלה הבסיסית “מי אנחנו ברשת” באמצעים שחורגים משם משתמש וסיסמה בלבד. מדובר בקישור הזהויות אל הגרף החברתי – הפרופיל האישי שלנו, החברים, זרם העדכונים שלנו, כחלק מתהליך של מעבר מרשת של אתרים לרשת של שירותים וממנה לרשת של מידע מבוזר, המשתלב ומתערבב ומוגש לנו מתוך הענן על פי רלוונטיות.

תזכורת קטנה מדוע בכלל צריך זהויות מקוונות אחידות – במקום שנירשם לכל אתר בנפרד, ובכל אתר יופיעו תגובות שכתבנו, חברים שאספנו, שירים שאהבנו וכו’, במנותק מפעילויות שביצענו באתרים אחרים, מה יותר טבעי מזרם אחיד של עדכונים לו יקדם רישום וכניסה יחידים (single sign up). בכל אתר שתבקרו תזוהו (אם תרצו בכך) והפעילויות שתבצעו יירשמו כולן בזרם העדכונים שלכם ויהיו גלויים לכל מי שעוקב אחריכם. התהליך הזה כבר קורם עור וגידים ב-FriendFeed, למשל, אך ללא רישום אחיד ובלי כמה אתרים מרכזיים.

במקום להתחבר לאתר כדי לצפות בזרם העדכונים החברתי שלכם ושל החברים, מה טבעי יותר לקחת את העדכונים אתכם. זה הכיוון הכללי של גוגל ופייסבוק. עם Google Friend Connect, אפשר להוסיף די בקלות שכבה חברתית לאתר שלכם. מוסיפים קוד, ולאחר שניות תופיע קוביה בה יכולים הגולשים שלכם להתחבר ולהופיע כחברים רשומים באתר – באמצעות שם המשתמש שלהם בגוגל, יאהו או OpenID.

ווידג’יט נוסף מאפשר להוסיף תגובות באתר, לדרג תמונות או פריטי תוכן אחרים – וזו רק ההתחלה. בשלב זה, הווידיג’טים הם בסיסיים למדי, אך התשתית של Open Social מאפשרת להוסיף לכל אתר ישומים חברתיים רבים – גם של גורמי צד שלישי. אפשר לתאר מה יקרה, למשל, אם גוגל תחליט להוסיף את Google Chat לכל אתר המיישם את Friend Connect.

ההוספה של Facebook Connect לאתר מסובכת יותר, אך העקרון שלה דומה -

אפשר להתחבר לאתר, לראות את החברים שלכם מפייסבוק באותו אתר ועוד. דוגמה בצילום מסך המצורף, מתוך אתר הרכילות הלוהט The Insider.

קיימים כמה הבדלים מהותיים בין Google Friend Connect ל-Facebook Connect. ב-Google Friend Connect עיקר הפעילות החברתית מתבצעת באתר ועבור האתר. גוגל לא “מרוויחה” כרגע מהתשתית, אם כי אין ספק שתרוויח בעתיד (בעיקר בזכות הגישה לבסיס המשתמשים באתרים אחרים, התוודעות לתחומי העניין שלהם, להרגלי הגלישה ועוד).

Facebook Connect, לעומתה, “משדרת” את כל פעילויות הגולשים באתרים שהטמיעו אותה אל הפיד שלהם בפייסבוק. כלומר, היא חסרת רלוונטיות לחלוטין לכל מי שאינו משתמש בפייסבוק. מעבר לכך, היא חד-כיוונית לגמרי – אפשר לייצא פעילויות מהאתרים אל הפיד בפייסבוק, אך לא לשדר את הפיד בפייסבוק לאתרים אלה. פייסבוק הייתה ונשארה “גן נעול”, אליו ניתן להיכנס אך ממנו אי אפשר לצאת. גם כך האתרים שמיישמים את Facebook Connect נאלצים להשלים עם ויתור על מנגנון זיהוי ושליטה על הקהילתיות באתר, מדוע שיסכימו לכך שפעילות הגולשים אצלם תחזק אתר אחר ואותו בלבד?

זאת ועוד, פייסבוק היא שכונה מבודדת באינטרנט, יודע כל מי שניסה לקשר לפריט מידע ספציפי באתר ונתקל בדרישה לשם וסיסמה. חלקים גדולים מהרשת הזו לא מופיעים בגוגל ובכלל, אם מקבלים את הגישה שבעתיד, האינטרנט יהיה הרשת החברתית (מה שעולה בקנה אחד עם המגמה הביזורית), הרי שפייסבוק, מעוז האתמול, מגנה בחירוף נפש על הגן הנעול שלה מול המחנה הפתוח, הכולל את גוגל, יאהו, מייספייס, פלאקסו, טוויטר ומספר גדול של חברות נוספות. תחושת הבטן וההגיון אומרים שבמאבק הזה פייסבוק לא יכולה לנצח במלחמת הזהויות, אם כי ימים יגידו.

כמה מילים לסיום על Windows Live. יצא לי להתנסות קצת בגירסה האחרונה (wave 3) של שירותי Live, במרכזם הרשת החברתית המשודרגת של Windows Live. הרעיון הוא לחבר את הוטמייל, Spaces, Live Messenger, SkyDrive ועוד שירותים לרשת חברתית אחת, המציגה גם עדכונים משירותים חיצוניים כמו טוויטר, פליקר, iLike ואחרים. מיקרוסופט מקווה כי אנשים ישתמשו ברשת החברתית שלה כמרכז לעדכון החיים ברשת.

במבט ראשון, יש כמה פיצ’רים מאוד נחמדים ב-Live, אם כי המעטפת הכללית נותרה מבלבלת למדי, החל מהשם הבלתי רלוונטי Windows Live (מה הקשר?) ועד שגיאות ממשק אופייניות כמו ניסיון לביצוע פעולה המודיע לך שעליך להיכנס כמשתמש רשום, אך האפשרות להיכנס נמצאת במערב ולבך במזרח.

Windows Live עשוי להיות מצוין למי שממילא ממשתמש ביותר משניים או שלושה שירותים של מיקרוסופט – מנהל את הדוא”ל שלו בהוטמייל, את התמונות ב-MSN, את המסרים המידיים במסנג’ר ועוד. אך השירותים של מיקרוסופט אינם מובילי שוק. רוב הגולשים בחרו לא להשתמש בהם. קשה לי להבין מדוע יחליט הרוב לבחור דווקא במיקרוסופט. אם נהיה שטחיים להחריד לרגע וננסה לאפיין בשורה אחת את סיבות ההצלחה של הרשתות החברתיות בשנים האחרונות, זה ייראה כך:
מייספייס – באז, רשת של הופעות, צעירים. עיצוב מקושקש, טראש ומוזיקה, אמריקנים, ראשונה מסוגה.
פייסבוק – אליטה, סטודנטים, ממשק אסתטי וחדשני, באז, ראשון מסוגו.

Live אינו ראשון מסוגו. הוא פועל בעולם שכבר ידע את פייסבוק ומייספייס. היכן הערך המוסף? אם מדובר בכח השיווקי של מיקרוסופט, ניסיון העבר מלמד שזה ממש לא מספיק כדי להצליח. >

"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900