עקבו אחרי חורימבה
עדכונים במייל
פוסטים אחרונים מהבלוג
לא כך נלחמים בפיראטיות: זיר"ה מצאה שעיר לעזאזל
מצחיק: 20 תמונות אילוסטרציה היסטריות במיוחד
חתולים שמדברים אנגלית: חתולונובלה כובשת את יוטיוב (וידאו)
אבן נייר ומספרים: הגירסה למבוגרים בלבדחברים ממליצים
ויראלי
מחקר-פיהוק-על-טוקבקים-פיהוק
מאת גל מור פורסם ב- 29.1.2007 בשעה 1:55
טוקבקים, אם יורשה לי למחזר את עצמי, ויורשה לי, הם כמו מזג אוויר – אם לא תהיה מוכן לקראתם תגלה ששוב נרטבת ולא מגשם. מצד שני, נ-ו-ר-א משעמם להתייחס אליהם. בחודש מרץ, 2002, כתבתי את אחד הטורים הראשונים בנושא הטוקבקים (לא יכול להתחייב על ראשוניות) – “המגיב, קווים לדמותו” (שימו לב לתגובה 62 – פרגון נדיר לעם העיתונאים רע האופי).
האינטראקטציה בין המגיב לכותב נחשבה אז עדיין חדשנית ומרגשת. אפשר לראות שכל מרכיבי היסוד המוכרים של המגיב הישראלי נמצאים שם – בכתבה הישנה ההיא, כולל ההוא שכותב “כבר אין לכם על מה לכתוב?” ו”אני מאוד חתרני ושונא אתכם. בטח לא תפרסמו” או “חובה לקרוא”. מאז השתנה מעט מאוד, בעיקר נוספו המון סימני קריאה והעברית התקצרה והתלהמה. כך זה במהדורת 2007: “יאללה יאללה, פ-ת-א-ט”, “ynet זונותתתת!!!!!!!!!!!!” ו”כנסו כנסו לי לתחת”.
מתי נושא מסוים מקבל את חותם המיצוי הסופי וברור לחלוטין שהרלוונטיות היא ממנו והלאה. כמובן – כשהאקדמיה מתייחסת לעניין. “גלובס” מדווח על מחקר חדש, שנערך על-ידי ד”ר מוטי נייגר מבית הספר לתקשורת במכללה האקדמית נתניה וד”ר איילת כהן ממכללת דוד ילין ומהמכללה האקדמית הדסה.
על פי המחקר, “רטוריקת הטוקבקיסט הישראלי מאופיינת בזלזול, התחכמות, רגשיות, שגיאות כתיב ואלימות בלתי מרוסנת. עם זאת, העטיפה הסגנונית ‘הדוגרית’ הזו משמשת את הכותבים לביקורות מגוונות כלפי העיתונות והחברה”.
המממ. הטוקבקיסט הזה נשמע כמו אוהד בית”ר ירושלים, חוץ מההתחכמות. אכתוב את זה שוב עם שינוי קטן:
“ על פי המחקר, “רטוריקת חוקר האקדמיה הישראלי מאופיינת בזלזול, התחכמות, עצירות, רהיטות ופאסיב- אגרסיב. עם זאת, העטיפה הסגנונית ‘הרשמית’ הזו משמשת את הכותבים לביקורות מגוונות כלפי העיתונות והחברה”. הייתי ממשיך לכתוב אבל נשארו בבלוג רק שני קוראים שעדיין לא ברחו – כנראה מתים. >
"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900
מאת: גל מור
גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.
בשביל זה צריך מחקר?
חבל על זמנם היקר (?) של החוקרים הנכבדים, וכמובן על עלויות המחקר, כדי להגיע למסקנות ברורות מראש, שכל ילד בן 14 מכיר ויודע אותן גם מבלי להשתמש בשיטות מחקר סבוכות. כלומר, ההבנות הנעלות של החוקרים מובנות מאליהן לכל בר-דעת שסוקר טוקבקים, אפילו במבט חטוף למדי.
יותר גרוע — ואת זה אני כבר טוען זמן רב בכל פורום אפשרי — זוהי טעות מתודולוגית חמורה, לעשות מחקר (איזשהו) על טוקבקים ולנסות להסיק ולהכליל. הסיבה הפשוטה היא שטוקבקים, כמעט בכל אתר, עוברים סינון, לעיתים מחמיר מאד (ולפעמים פחות), כך שמה שמתפרסם רחוק מלהוות מדגם מייצג ותקף של החומר אותו רוצים ללמוד ועליו להסיק. כשיון פדר מודה בזה שלמעלה מ-30% מהטוקבקים הנשלחים ללמהנט נפסלים, וכשבעלי בלוגים (פרטיים, כמו ב”רשימות” או ב”תפוז”, או צמודי-עיתון, כמו ב”הארץ”) מוחקים או חוסמים טוקבקים כאוות נפשם, מה שאנחנו מוצאים בטוקבקים המתפרסמים מהווה מציאות מוטה למדי.
מי שרוצה ללמוד ממדגם מוטה ולהגיע למסקנות על מציאות שאינה קיימת — שיבושם לו, רק שלא יקרא לזה בשם המדעי הקדוש “מחקר”, ושלא יעשה את זה ע”ח כספי ציבור!
אני מסכים שאין טעם לחקור טוקבקים אך לא בגלל מדיניות הסינון – היא לא כל כך מחמירה עד כדי מחיקה של כל סימן אותנטי. בעיני, לחקור טוקבקים כמיקשה אחת ולאפיין טיפוסים שונים של מגיבים לא שונה מאפיון “דמותו של הולך הרגל ברחוב הישראלי”
ממה שקראתי נראה שהמחקר בעיקר מאפיין את התגובות, מבחינת אמצעים רטוריים וכו’, שב2007 זה מ-מ-ש פ-ט-א-ט (או מה שלא יהיה).
אם כבר, אז -אולי- יהיה מעניין לחקור אילו השפעות, אם בכלל, יש לטוקבקים (במיוחד באתרי החדשות, בהם אין למעשה דיון בין הטוקבקיסטים אלא סתם השתלחויות) על הדעה של אנשים או ההתייחסות שלהם. זה יכול להיות אפילו מחקר מעניין האם אנשים שקוראים דיווח וטוקבקים, זוכרים אותו אחרת מאנשים שקראו רק את הדיווח.
מצד שני, עכשיו תקופת מבחנים ואני לומד פסיכולוגיה, אז זה שמשהו מעניין אותי לא אומר כלום.
למחקרים מהסוג הזה יש תפקיד אחד: לשמש כרפרנס למובן מאליו.
מהיום, כשאני אכתוב במחקר הבא “הטוקבקים נוהגים לרוב בלשון מזלזלת”, אוכל להוסיף “(נייגר, 2007)”
רק למען הצדק ההסטורי
נדמה לי שאת הכתבה הראשונה על הטוקבקיסטים אני כתבתי
http://net.nana.co.il/Article/?ArticleID=53920&sid=127
עמיחי, אני מאוד בעד צדק היסטורי, אך הכתבה שלך היא מה-1 בינואר, 2003, איך זה בדיוק מסתדר?(:
אם כבר לחקור, למה לא חוקרים טוקבקים של בלוגים. נניח, היה אתמול פיגוע, היו 100 פוסטים בנושא אקטואליה, היו (לפחות) 1000 תגובות: אולי כדאי לאקדמיה ללכת ולקרוא דווקא אותן.
מה אתה מתקטנן איתי על שנה פה, שנה שם?
בא נבדוק את זה דווקא ברזולוציה מדוייקת יותר של חודשים – מה בא קודם ינואר או מרץ?
*** אני מצטער, באמת לא שמתי לב לשנה
אחלה בלוג!! כנס כנס לשלי!!
פינג: שיווק ויראלי באינטרנט « ארכיון » עוד חמש דברים שלא ידעתם עלי
פינג: תובנות (לא כל כך) אינטרנטיות « ארכיון » עוד חמישה דברים שלא ידעתם עלי