חורים ברשת

» 41 תגובות ל “אח איפה איפה הן הבחורות ההן”

1. 
   דרומי
   02.12.2008 בשעה 9:14
   

   למרות שאני האחרון שיפקפק בהשפעה של אפליה במקום העבודה, אני חושב שגורם בסיסי יותר במקרה הזה הוא הזיהוי התמידי של טכנולוגיה עם ילדים. הרוב המכריע של ההורים יקנה לילד מכונית או רובוט, ולילדה בובה. וגם ילדים להורים שלא עושים את זה – מקבלים את המסר בגן\בית הספר

2. 
   גל
   02.12.2008 בשעה 9:26
   

   משם הכל מתחיל – התייחסתי לכך

3. 
   קסטה
   02.12.2008 בשעה 9:37
   

   תודה על הפוסט הזה

4. 
   שרון גרינברג
   02.12.2008 בשעה 10:41
   

   נגעת בנקודה כאובה מאוד.
   הכל מתחיל ונגמר בחינוך – מאיך שההורים תופסים את הילדים שלהם במסגרת המשפחה ורמת הציפיות השונה של ההורים מבנים ומבנות.
   חשבת מדוע בבתי ספר למחוננים יש הרבה פחות בנות? בין שאר הסיבות שמנית כי השאלון הוא בעל נטיה מגדרית לטובת הבנים. וגם כי להורים לבנות מספיקה החותמת – יש לנו ילדה מוכשרת. המאמץ ללמוד בבית ספר כזה – חברתי, כמו גם לימודי הוא כבר מיותר (אני בכוונה מקצין)
   ד”ר יהודית אברהמי עינת חוקרת את הנושא בחינוך- http://tinyurl.com/migdar
   כמה דוגמאות ממחקרים שקראתי קפצו לי לראש בזמן קריאת המחקר:
   מורות בכיתה נותנות תשומת לב לבנים ברמה משמעותית גבוהה יותר לעומת הבנות.
   כיתות שבהן הופרדו הבים מהבנות בלימודי המתמטיקה הישגי הבנות קפצו בצורה משמעותית.

5. 
   חנן כהן
   02.12.2008 בשעה 10:45
   

   אצלנו במוזיאון מתקיימת כבר כמה שנים תחרות מדענים ומפתחים צעירים. היחס בין המינים הוא די חצי חצי. בחלוקה בין התחומים, יש יותר בנות בתחום ההיסטוריה ומדעי החברה.

   http://www.mada.org.il/young/projects2008.aspx

6. 
   עמית
   02.12.2008 בשעה 10:53
   

   אני רוצה אייפון ורוד, וסטארטאפ

7. 
   נטע
   02.12.2008 בשעה 12:10
   

   בגיל שנתיים הילדה הציעה לדוד שלה ללבוש שמלה. בגיל ארבע וחצי היא כבר לא מוכנה ללבוש מכנסיים כהים כי “זה של בנים”. הסוציאליזציה עובדת. גם כשההורים לא חלק מהמכבש.

8. 
   מרמיט
   02.12.2008 בשעה 12:37
   

   הכל נכון – אפליה, אינדוקטרינציה, הכוונה מגדרית – אבל אני חושב שפטרת בקלות רבה מדי את עניין ההבדלים בין המוח הגברי והמוח הנשי.

   זה לא אומר שנשים חושבות פחות טוב מגברים, הן חושבות *אחרת*. ניגשות לבעיות בצורה אחרת. אני חושב שבמקרים רבים הגישה הנשית עדיפה, אבל כאן כבר נכנס העניין החברתי של הדרך ה”נכונה”, שהיא הדרך הגברית.

   לא, לא סתרתי את עצמי. ההבדלים החברתיים קיימים ומשמעותיים, אבל הם “רוכבים” על הבדלים פיזיולוגיים. עדיין אפשר לקחת את ההבדלים הפיזיולוגיים האלה לכיוון שיעודד צמיחה של שני המינים, במקום שידכא אותה.

   (והסליחה עם כל ה”פמיניסטיות” שחושבות שנשים צריכות להיות “כמו גברים”.)

9. 
   גל
   02.12.2008 בשעה 12:37
   

   נטע(:

10. 
    זו ש
    02.12.2008 בשעה 12:38
    

    פוסט מצוין, נכון וחשוב.
    נשים נתקלות בכמה תקרות זכוכית, אבל על קירות הזכוכית מדברים פחות. בגיל שבו ההבנייה החברתית היא בובות לבנות וצעצועים לבנים, ילדה שתרצה לשחק עם הבנים תידחה, לרוב. או לפחות עד הגיל שבו הם מתחילים לגלות עניין בבנות.
    רק על עצמי לספר ידעתי, אבל הנה, ככה לא נהייתי גיקית מחשבים:
    אי שם בתחילת שנות השמונים, אחרי הרבה נדנודים ואיסוף כסף מסבים וסבתות, הורי עשו את הבלתי אפשרי וקנו לי מחשב, קומודור VIC20. הוא לא היה הדבר הכי חדש ונוצץ (ה-64 כבר יצא, אבל היה אפילו עוד יותר יקר). גם אז בתחילת הדרך היה מאוד ברור לי שהעתיד הוא במחשבים ושאני רוצה להשתלב בו. שיחקתי עם המחשב, למדתי בעצמי מחוברות של נדמה לי מחשבת, או באג, אפילו כתבתי תוכניות קצרות. אבל כשנתקעתי, לא היה לי את מי לשאול. היו רק שני בנים בכיתה שהיה להם מחשב. הם היו חברים טובים ונפגשו יומיום בביתו של אחד מהם וכתבו תוכניות. שאלתי אותם שאלה טכנית, הם התחמקו. ניסיתי (בחינניות יחסית) להיות מוזמנת אליהם לאחד מאותם אחרי צהריים – הם פשוט לא רצו לשתף אותי. מעבר לעלבון הבסיסי, פשוט לא היה לי איך להמשיך, בחוברות לא מצאתי תשובה ולא הכרתי אף מבוגר עם מחשב. לא היה את מי לשאול וגם לא ממי להתאתגר. במקביל, כן היו דברים אחרים שעניינו אותי, כמו העיר שבניתי מבדידים (ניסוי ארכיטקטוני ואנתרופולוגי מורכב), אה, כן, וגם בובות. לבסוף פשוט זנחתי את הוויק 20 בצד ולקח עוד שנים רבות מאוד עד שקניתי לעצמי מחשב, LC3, משהו כמו 10 שנים מאוחר יותר, לצורך הלימודים. בגיל ההוא כבר היה אפשר לשאול בנים ולקבל מהם תשובות .

    כל חבריי הגיקים-הארד-קור מספרים על ילדות שכללה חבר אחד לפחות איתו נפגשו כל יום אחר הצהריים ועל התקדמות משותפת של “כיס הגיקים הכיתתי”, שלעתים נדירות מאוד כלל בנות. כך שהאפליה לא מגיעה רק מההורים, אלא גם מהילדים עצמם.

11. 
    בועז
    02.12.2008 בשעה 13:07
    

    נגעת בנושא מוכר וידוע, ואף נחקר למדי, באסכולות המתאימות. ידוע הוא שהסוציאליזציה, החינוך לתפקיד ג’נדרליאלי מסויים, נעשה עוד מההריון. ראיתי בלימודיי מחקר מרתק שנתנו לאנשים להשגיח למעט זמן על תינוקות בני יומם. מין התינוק לא השתנה, ולא נתנו למשגיח לבדוק את התינוק, אבל ראו הבדלים ברורים בהתייחסות של מבוגרים אל תינוקות שתוארו כנקבות או זכרים. בינהם – תיקשורת מילולית מופחתת של מבוגרים לתינוקות “זכרים” לעומת נקבות. תגובה מושהית אצל מבוגרים כלפי תינוקות זכרים, ועוד ועוד. כאמור, הנושאד הזה נחקר לא מעט.
    חברתנו פטריאכלית מאוד, למרות ה- so called פמיניזם שאכן קיים, רק שהוא לא משנה עדיין את הרבדים העמוקים של קיומנו. מה לעשות, אלפי שנות היסטוריה ותרבות(תרבויות פטריאכליות) לא משתנות בין לילה כי מילולית אנחנו מדברים על “שיויון הזדמנויות” חדשות לבקרים.

    בכל מקרה פוסט טוב, שאני מקווה שמה שיותר יקראו אותו כי הוא חשוב. אם כמה אסימונים קטנים יפלו לכמה אנשים לגבי חיי היום יום שלהם (בין אם הם מה”מדכאים” או ה”מדוכאים”) – דיינו

12. 
    כליל
    02.12.2008 בשעה 14:15
    

    הכל נכון
    אבל במקרה הפרטי שלי, לבת שלי קניתי רכבת (בעיקר בגלל התירוץ שיהיה לי במה לשחק) ולמרות נידנודים רבים אותה זה ממש לא עניין. וזו רק דוגמה אחת. כשנולד לה אח הוא מתנפל על כל כלי רכב בסביבה וכמובן יכול שעות לראות את הפלא על הפסים. להגנתו ניתן לומר שלשחק בבובותיה הוא אוהב גם כן.

13. 
    גילי תאגורי
    02.12.2008 בשעה 14:30
    

    פוסט נפלא ונגע בי באופן אישי. נגע בי כי עד גיל די מאוחר הייתי משוכנעת שאני אתחתן עם מכנסיים, כי לעולם לא היו לי ברביות אלא סקייטבורד וגלשן גלים כמו לאחים, כי להורים שלי לא הצליח – אני לא עוסקת בהוראה (עדיין) אלא בהנדסה, וכי אני אמא לילדה בת ארבע שהספיקה כבר לקחת איזה קורס או שניים בפיסיקה של מצב מוצק למתחילים.
    אבל לצערי, לשמחתי או לחוסר ברירתי, אחרי שנים של מאבקים להוכיח שאני שווה לפחות כמותם, אימונים בקראטה, ולימודים בצד ההוא של האוניברסיטה – התבדתי. ילדתי. ואז נפל האסימון. מה זה נפל – צנח. ההורות, שם אפלייה עולה אלפי מונים על ההפליה שבעולם שבחוץ, הגברי כביכול. כל המלחמות שלי היו כמעט לשווא. הנחתי את (חלק מן) החלומות הגדולים בצד והתחלתי להגשים חלומות קטנים, בצורה של ילדים.
    רבע לארבע!!! איך שהזמן עובר מהר כשנהנים (בעבודה…) חייבת לסיים את תגובתי כי מישהו צריך לאסוף את שתי הקטנות שלנו מהגן. כשהבן זוג יחזור מהעבודה בשמונה ככה, אוכל לחזור, לנמק ולבסס את דברי ולהוכיח את צידקתי, אם יישאר לי כוח אחרי בילוי של אחר הצהריים בג’ימבורי, ארוחת ערב ושתי אמבטיות.

14. 
    מרגוליס
    02.12.2008 בשעה 14:46
    

    פוסט חשוב.

    אבל אני עם מרמיט. הפמיניזם שמבקש להפוך את הנשים והגברים ל”שווים” מתוך טשטוש הבדלים חוטא לכך שיש הבדלים. יש היום כבר לא מעט עדויות לשוני שבין מוח גברי למוח נשי.זה לא אומר, אגב, שלגבר יהיה מוח גברי ולאשה מוח נשי. הרצף אפשרי לכל כיוון. אבל כנראה שבאופן סטטיסטי, זה בכל זאת נפוץ יותר.

    צריך להבדיל, אם כך, בין זיהוי של אותן תקרות או קירות זכוכית שאותן יש לנפץ ויפה שעה קודם, ובין בדיקה מספרית שיכולה להיות חסרת משמעות לחלוטין. כי אין שום בעיה עם זה שיהיו יותר גברים בתחום מסויים, אם אכן זה תחום שמדבר יותר אל מוח גברי. הבעיה היא אם יש חסמים שמונעים מנשים המעוניינות בכך להכנס לתחום.

15. 
    בצלאל
    02.12.2008 בשעה 16:13
    

    פוסט מצוין.
    והמצב כמובן ממשיך וממשיך.
    לא מזמן הלכתי עם ידידה לחפש לה לפטופ. נכנסנו לחנות מחשגאדג’טים שלא אנקוב בשמה, והמוכרן התעקש לדבר אלי כל הזמן, גם אחרי שהסברנו שהמחשב עבורה ושהיא יודעת מה היא צריכה ואלו שאלות לשאול.
    פשוט היה לו טבעי שהגבר המתלווה לבחורה נועד להיות יועץ הטכנולוגיה שלה.

16. 
    מרמיט
    02.12.2008 בשעה 18:32
    

    זו ש, בעניין קירות זכוכית:

    אם כבר, לדעתי ומתצפיותיי, מכבש הדעות הקדומות חמור יותר בכיוון ההפוך (לפחות בגילאים המוקדמים).
    בת שמשחקת במשחקים של בנים נחשבת בד”כ “טום-בוי” אנרגטית וחביבה. בן שמשחק במשחקים של בנות (או רוצה ללבוש שמלה, או ורוד, או לעשות קוקיות בשיער) עוד עלול לצאת פייגעלע, רחמנא ליצלן.

17. 
    יניב יעקובוביץ
    02.12.2008 בשעה 19:34
    

    נקודת מבט נוספת על נשים בטכנולוגיה שצצה בGOOGLE READER שלי שניה אחרי הפוסט שלך
    http://discussionleader.hbsp.com/hewlett/2008/12/women_technologists_on_wall_st.html

18. 
    נטע
    02.12.2008 בשעה 20:08
    

    מרמיט ומרגוליס – לא חושבת שמישהו היום מכחיש את ההבדלים בין גברים ונשים, ובין מוח גברי לנשי. איך תמיד פמיניזם מזוהה רק עם זרם אחד קיצוני ואטום שחושב שנשים וגברים זה ממש אותו הדבר? (מי בכלל חושבת ככה היום?). מדובר על זכויות והזדמנויות. ושם יש עוד הרבה עבודה לעשות.

19. 
    רועי
    02.12.2008 בשעה 20:50
    

    שאלה המענינת יותר למה מחנכים כך? מאיזה נקודה זה מגיע
    לדעתי בגלל בכול הקשור לטכנולגיה יש שני קבוצות או שאתה אין או שאתה אווט
    ביננו האינים בתחום הם הרי רובם חננות שמנסים למנוע ברובם את כניסתם של הנשים לתחום בגלל שהוא מפלטם האחרון לעומתם האווטים לא תומכים במיוחד עקב הפחד מהשינוי ודעות קדומות על היכולות של נשים (הרי האווטים נהיו אווטים לא בגלל עוף שכל\יכולת הסתגלות) למרות שנראה לי שהגש הוא על השינוי

20. 
    גל
    02.12.2008 בשעה 22:50
    

    תודה על כל התגובות המעניינות.

21. 
    דרומי
    03.12.2008 בשעה 8:04
    

    בועז – אם יש לך רפרנס למחקר הזה, אני מאוד אשמח. נשמע מרתק.

22. 
    Yellow
    03.12.2008 בשעה 9:25
    

    אם מחשיבים שימוש במחשב ובאינטרנט כאיזשהו אינדקציה לנטייה טכנולוגית אז בגילאים הקטנים הבנות של היום דווקא יוצאות עם ידן על העליונה כך שאו שאנחנו מצליחים לדכא את היצר הזה במשך השנים, או שצפוי לנו שינוי בעניין בדור הגדל ובא.

    או שזה גברים ממאדים ונשים מנגה שלא רואות בהתעסקות אובססיבית באחד ואפס איזשהו משהו ששווה לשרוף עליו את החיים

23. 
    בועז
    03.12.2008 בשעה 9:39
    

    דרומי: מצטער – לפני שלוש שנים למדתי ואני לא זוכר אפילו שאיזו שנה עברתי על זה. בגדול, אם זה מאוד חשוב לך אוכל להפנות אותך למורים ספציפיים בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב, שמה למדתי.
    ד”א, זה היה מודגם בסרטון וידאו ובהחלט היה מעניין ומרתק לראות את השינויים המינוריים והלא מינוריים בצורת התקשורת של מבוגרים לילדים, המבוססת אך ורק על השוני המיני בין הילדים.
    אם תרצה עוד פרטים, תגיד, אצור איך קשר דרך הבלוג שלך (בטח יש שם אימייל לשלוח אליו לא?)

24. 
    דרומי
    03.12.2008 בשעה 10:19
    

    אני לא צריך את זה לצורך ספציפי, סתם חשבתי שיהיה מעניין. אם זה דורש מאמץ, אין צורך.
    תודה.

25. 
    זרוב
    03.12.2008 בשעה 10:34
    

    אני הייתי שמחה לרכוש גאדג’טים ורודים אם הם היו עולים אותו דבר כמו ג’אדג’טים אפורים. משום מה הם עולים הרבה יותר.

26. אח איפה איפה הן הבחורות ההן (הכותרת לא שלי)..... - TheMarker Cafe
    03.12.2008 בשעה 10:35
    

    [...] http://www.holesinthenet.co.il/?p=1259 [...]

27. 
    y2work
    03.12.2008 בשעה 10:59
    

    כן. החלטתי שזה מספיק מעניין כדי לפתוח דיון על הפוסט שלך גם בבלוג שלי
    מקווה שזה יפרה את הדיון

    יריב

28. 
    Orit Hashay
    03.12.2008 בשעה 11:25
    

    גל גל, פוסט מצוין.

    אני רגילה להלם של הגברים כשפוגשים אותי לראשונה ואני מציגה את עצמי כטכנולוגית. זה עובר להם כשאני מתחילה לדבר על הדברים ואז אני הופכת להיות “אחד מהחברה”.

    עד לפני שנתיים שנאתי ורוד, נעלי עקב ועוד כל מיני דברים נשיים. הייתי תום-בוי עם כל הגברים במחלקות ה R&D.
    היום אני ילדה גדולה – אז אין לי בעיה להיות אישה לשים נעלי עקב, חצאית ואודם (לא ורוד) ולייעץ לחבורה של 6 גברים באיזה טכנולוגיות להשתמש וגם לפתור להם באגים בקוד

29. 
    גל
    03.12.2008 בשעה 12:44
    

    את באמת יוצאת דופן(:

30. 
    מייקל
    03.12.2008 בשעה 12:49
    

    פוסט מעניין גל,
    חייב לציין שאני תמיד תהיתי על הפרדוקס מדוע אימא שלי מסוגלת להפעיל מכונת כביסה עם 9 תוכניות מורכבות, יודעת להפעיל תנור סופר מתוחכם ומיקרו – אבל כשזה הגיע ללמצוא את כפתור ההקלטה בוידאו, היא פשוט נתקלה בחסימה וראתה שחור בעיניים.

    ברור שזה פסיכולוגי וחינוכי לחלוטין.
    הוידאו הוא טכנולוגיה “גברית” ומכונת הכביסה היא טריטוריה “נשית” (במונחים העצובים והסטריאוטיפיים של הדור אליו משתייכים הורי).

    מצד שני, אחותי בת ה-17.5 שנולדה עם המחשב ביד,
    לא חושבת יותר משניה לפני שהיא מעדכנת את האייפוד שלה
    או לפני שהיא מעבירה צלצול או תמונה ב-BT מהטלפון שלה לחברה.
    זה לא משהו “גברי” או “נשי” מבחינתה, וזה אפילו לא משהו שמוגדר כ”טגנולוגי”.
    זה חלק משגרת היום יום…

    אני חושב שהגבולות הולכים ומצטמצמים
    וככל שאנשים יקדישו פחות זמן להגדרות וסטריאוטיפים
    ככה הם יתקלו בפחות חסימות.

    תודה על המחשבות.

    מייקל

    נ.ב.
    למה לכולם יש אייקון ולי אין?

31. 
    מרמיט
    03.12.2008 בשעה 15:13
    

    נטע:
    “איך תמיד פמיניזם מזוהה רק עם זרם אחד קיצוני ואטום שחושב שנשים וגברים זה ממש אותו הדבר?”

    שימי לב שכתבתי “פמיניסטיות” במרכאות כפולות. זה בגלל שאני לא חושב באמת שזה פמיניזם, אלא אכן “זרם אחד קיצוני ואטום”.

    אשמח לגלות שאף אחד כבר לא חושב ככה היום, כדברייך. אבל אני חושש שאת אופטימית.

32. 
    נטע
    04.12.2008 בשעה 3:47
    

    מרמיט – תמיד תהיה לנו חב”ה

33. 
    עמית
    04.12.2008 בשעה 10:37
    

    מייקל, יש לך אייקון, ואני תוהה למה אני קיבלתי את האייקון הכי מכוער מכולם, אפליה נשית!

34. 
    קרייזי
    05.12.2008 בשעה 2:58
    

    קראתי את הפוסט שלך אתמול והוא הותיר אותי עם הרבה הרהורים. כמובן שיש אפליה, בחינוך, בהתייחסות, אבל התפקיד שלנו כהורים הוא ללמד את ילדינו להתמודד עם הקשיים בחיים וללכת בדרך הנכונה עבורם. הורי, אמא שלי יותר נכון, למרות היותה לא משכילה דחפה את ילדיה (בנים ובנות) להשכיל ולשאוף להצלחה. וגם אם אני לא עוסקת בדיוק במקצוע טכנולוגי, עדיין מרבית התפקידים הבכירים בו שמורים לגברים. כן, זה קשה, זה הצריך ממני עבודה קשה, אבל לא פחות מגבר אחר שרצה להצליח.
    חוץ מזה זה גרם לי לכתוב את זה:
    http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=1378956
    שבת שלום

35. 
    אישה
    05.12.2008 בשעה 3:57
    

    פוסט מעורר מחשבה.

    אני תמיד נזכרת איך הופתעתי כשהבת, כשהיתה בת 5 הרכיבה את רכבת הלגו החשמלית שאחיה בן השנתיים קיבל.
    לא הופתעתי שהיא אהבה את הרכבת, הופתעתי מעצמי שלא עלה על דעתי לקנות לה רכבת כד אותו הרגע.
    ומאותו רגע הפסקתי לרכוש להם צעצועים מגדריים.
    התוצאה (נכון לעכשיו) היא בת 23 עם מקצוע גברי לחלוטין, ובן 20 מעופף.

36. 
    חנן כהן
    05.12.2008 בשעה 8:57
    

    The journal Sexual Health has blown minds the world over with a new study’s assertion that, of all students, science students have the least sex. And male science students? They have the least sex of all, ranking neck and neck with amoeba.

    http://www.smm.org/buzz/blog/sociology-surprises-no-one-depresses-scientists-guess-who-s

37. 
    velvet
    05.12.2008 בשעה 11:33
    

    אני עוקבת אחר התפתחותה של תינוקת בת עשרה חודשים.
    המשחקים החביבים עליה ביותר הם הסלולריים של המבוגרים שסביבה, ושלטי הטלוויזיה/מזגנים.
    איש מאיתנו לא מזועזע, או דוחף לה בובות במקום.
    עם בובת הסמרטוטים שלה עם ישנה, עם המכשירים האלו היא משחקת אף שלידה מגוון אינסופי של צעצועים.
    אני מקווה שהיא לא תגיד בגיל ארבע וחצי שמכנסיים כהים זה לבנים בגלל שככה תשמע בגן, או מההורים של הברביות שיגדלו סביבה.

38. חורים ברשת » עמוד הבית » אדיוס, בראץ
    06.12.2008 בשעה 13:25
    

    [...] משחקות בברביות ובנים ברובוטי צעצוע, כפי שכבר סיכמנו בדיון הקודם, עד שעולם לא כמנהגו ינהג. השאלה היא אילו בובות. בטח שלא [...]

39. 
    גל
    06.12.2008 בשעה 23:29
    

    אישה, נשמע שעשית עבודה טובה(:

40. 
    ג'ינג'ית קטנה
    07.12.2008 בשעה 1:58
    

    איזה כיף של קריאה וגם התגובות נהדרות.
    רציתי רק להוסיף משהו, פן נוסף למחשבה על אפלייה. מה שגורם לחשוב על כך הוא סמינריון שאני לומדת עכשיו באוניברסיטה (איזה כיף שיש אוניברסיטה!) ועוסבהיצגי גבריות בתיאטרון (מאה 19-20). יש לשיעור את הבעיות שלו אבל בנושא מרתק.
    ולמה?
    משום שהחברה הפטריאכלית לא מפלה את הנשים. היא מפלה גם את הגברים. כאשר לא נותנים לילדה אישור חברתי להתעסק בדברים “גבריים” דוגמת טכנולוגיה או מדע, או כל מה שיעלה בראשכם, למעשה מקביל שוללים תפקידים חברתיים “נשיים” מהגברים. הגבר צריך להציג מצג “גברי” (לעשן מקטרת, לקרוא את העיתון ולא להתעניין בילדים) בדיוק כמו שהאישה צריכה להציג מצג “נשי”. רוצים דוגמא?
    בבקשה! כמות המורים הגברים במערכת החינוך בישראל. גברים יכולים לעשות את התפקיד, ואף עשו אותו בעבר (שמילקיהו!) אבל כיום זה נחשב תפקיד “נשי” ומכאן מיעוט הגברים שבכלל חושבים על האופציה הזו כמתאימה להם.

    דוגמא נוספת מחיי כסטודנטית לאמנויות. בפקולטה שלי יש רוב לנשים. מוחץ. אם כי בקולנוע המצב לדעתי יותר חצי חצי (לא בדקתי).אבל בשאר מעט הגברים שכן הולכים ללמוד הם הומואים. אחת מהסיבות לדעתי, היא שהומואים כבר שברו בצורה כזו או אחרת את הסטריאוטיפ הגברי ולכן אין להם עכבות בנוגע ללמידת מקצוע נשי כאמנות.

    דוגמא אחרונה ואז די לברבר- כמות המורים הגברים בחוג שלי (אמנות התיאטרון) נוטה לטובת הגברים. יש יותר פרופסורים מהם. יותר דוקטורים שקיבלו קביעות. וכמה אמנים בעלי שם אתם מכירים? פיקאסו? ברכט? טריפו? ונשים???

    כשאישה מבשלת- היא טבחית. כשגבר מבשל- הוא שף…

41. 
    אדוה
    07.12.2008 בשעה 12:48
    

    מסכימה מאוד עם ג’ינג’ית. לידיעת הפטריארכלים: דיכוי ואפליה לעולם אינם פועלים לכיוון אחד בלבד. מי שמבקש זכויות שוות לאב, כמו לאם – חייב לדעת שלא ייתכן לקבל זאת ללא זכויות שוות לאם, כמו לאב.

    ובעניין ההבדל הקריטי בין שוויון בתכונות לבין שוויון הזדמנויות:

    הקבעון על המוח הגברי והמוח הנשי נובע מהמחשבה, שכל מה שנמצא במחקרים, הוא בגדר נתון שאין לשנותו. מי יכול להוכיח שמדובר בסיבה, ולא בתוצאה? מדוע לא ייתכן שאלפי שנות פטריארכליות, בהן נדחסו הנשים למטבח ולחדר הילדים, לא השפיעו על מבנה המוח? ידוע, למשל, שמבנה מוחם של מוזיקאים שונה מזה של יתר האוכלוסיה; אך לא ידוע אם זו הסיבה לכשרונם, או תוצאה של התרגול הרב שהם משקיעים. אלא שבמקרים כגון אלה, מודים המדענים מיידית שאין (לפחות נכון להיום) אפשרות להבחין בין הסיבה למסובב: בסופו של דבר, אין רוב למוזיקאים בין המדענים. המצב שונה באופן מהותי במחקרים מקבילים, הנוגעים ליחסי גברים-נשים: שם אכן יש רוב לגברים.

    והיכן שוויון ההזדמנויות? נשים שיש להן “מוח נשי” לכאורה, כלומר הן מתאימות לסטריאוטיפים נשיים; גברים המתאימים לסטריאוטיפים גבריים, וכל היתר – אלה שאינם מתאימים לשום סטריאוטיפ – צריכים כולם להשפט לגופם, ולא לפי מינם, צבעם, דתם, לאומיותם או כל קריטריון לא-רלוונטי אחר.
    אפילו אם 99% מהנשים היו גרועות במתימטיקה ו- 99% מהגברים היו גרועים בשפות (שני הנתונים כמובן רחוקים מהיות נכונים), האם פירוש הדבר שהיה עלינו למנוע מ- 1% הנשים והגברים, המוכשרים בתחומים “הלא-נכונים”, לעסוק בתחומים המעניינים והמושכים אותם? וודאי שלא, אך כל עוד קיימות דעות קדומות, זה מה שבהכרח קורה בפועל.
    (כתבתי על כך יותר בפירוט כאן:
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=747967)

    והערה אחרונה וקריטית: נכון שלא תמיד נהיה לצד ילדתנו כדי לומר לה – “yes you can”, אבל אם אנו כהורים בטוחים שהיא יכולה, היא תדע זאת בעצמה, ותדע לומר זאת בבטחון גם לכל מי שיגיד לה אחרת (נכון שלא תמיד זה יעזור, הרי אפליה לא נמחקת במחי-יד; אבל היא, לפחות, תדע שלא בה האשמה).

הוסף תגובה