דברו אל הוול: מי בכלל רוצה לשוחח?

[ad#banner468x60]

מחקר קטן שנערך בקנדה קבע שפייסבוק מעודד נרקיסיסטים. איזה שטויות, באמת, ובתור מכור לפייסבוק אני יכול להגיב בפחח אחד ארוך על השערת החוקרים בגלל שאני בחור כל כך נהדר וחכם. תנו לי לייק, מה אכפת לכם? אולי תגובה, אם זה לא קשה? זה בסדר, אני מחכה. אני עדיין מחכה.

עכשיו ברצינות. תחשבו על זה: קל להאשים את הנרקיסיסטים. מי כבר חושב על עצמו כנרקיסיסט? הרי לכולנו יש דברים חשובים לשתף עם אחרים, נכון? לעולם לא נחשוב על עצמנו כסוחרי מוניטין ממולחים, המגלפים את תדמיתם הציבורית ברשתות חברתיות, אמני המותג של האני.

נחזור לכך בהמשך, אבל ברשותכם כמה מילים על המחקר, בו השתתפו 100 סטודנטים, שקבע כי צעירים בעלי מאפייני אישיות נרקיסיסטית נוטים להשתמש בפייסבוק למטרות קידום עצמי. בעבור הנרקיסיסט המצוי, רשתות חברתיות מעניקות כח רב לשלוט בתדמית הציבורית שלו בעיני אחרים. עוד התברר שנרקיסיסטים נוטים לעדכן יותר בפייסבוק והעדכונים שלהם עוסקים לרוב בעצמם באמצעות סטטוסים, תמונות ו-Notes. הם שוהים יותר ברשת החברתית ובודקים עדכונים חדשים בתדירות גבוהה יותר מאנשים פחות נרקיסיסטים.

אז מי שמאוהב בעצמו ישתמש בפייסבוק לצורך האדרה עצמית. ביג פאקן דיל. מי מופתע בדיוק? פייסבוק גורם לכולם להרגיש יותר טוב, כולל אנשים בעלי הערכה עצמית נמוכה. הרשת החברתית הזו מעודדת תקשורת מנותקת רגשית ותחזוקה של קשרים רופפים עם מאות אנשים, שתמיד נמצאים שם בשבילכם, לעשות לייק או להגיב. אלה פידבקים שמשחררים במוח שלנו הורמונים של נדיבות ואמון. האנשים האלה לעולם לא יאכזבו כחברים אמיתיים ולא תובעניים בזמן ותשומת לב.

ליטופי אגו חטופים זה כל מה שדרוש היום – המחיר של להיות נחמד לאחרים הוא זול מאי פעם. בעידן קצר בזמן ועמוס בריגושים כמו הנוכחי, חברים אמיתיים הפכו מצרך שהביקוש לו יורד. מי צריך לאב כשיש לייק, הא?

אני לא מתכוון להיות שיפוטי יותר מדי בעניין הזה, אך אם חושבים על כך לעומק, מגלים שלא פעם, מדיה חברתית היא תחרות בנוסח "למי יש את הזין הווירטואלי הכי ארוך". זה לא עניין של נרקיסיסטים בלבד. כולם, גם בעלי ההערכה העצמית התקינה ישמחו לשובל ארוך של לייקים ותגובות, על אף שבעלי ההערכה העצמית הנמוכה והנרקיסיסטים יירצו בו נואשות יותר.

מספרים לנו שרשתות חברתיות הן מדיה שיחתית. זו הקלישאה הגדולה שמוכרים לעסקים שרוצים להשתלב במרחב החדש. האמת היא שמתנהלות מעט מאוד שיחות: מקצתן בטוויטר, כנגד כל הסיכויים והפלטפורמה המקוטעת, על ידי מיעוט מבין המשתתפים. הרוב פשוט משגרים את דבריהם לחלל ולא זוכים למענה או להד. בפייסבוק השיחות אפילו נדירות יותר. המרחב הזה דומה יותר לתחרות מגהפונים: כל חבר מנסה לצעוק חזק יותר, להמם בשנינה שתזכה אותו בלייקים ותגובות. אם שיחה מתנהלת בין שווים, אין למצוא אותה בפייסבוק: כאן בעלי המגהפון הגדול יותר ייזכו בנתח הלייקים והתגובות הגדול ביותר והרוב יגלו שכמעט אף אחד לא מתייחס לעדכונים שלהם.

אם מקבלים את התיאוריה הזו, הרי שרשתות חברתיות דומות יותר למדיה של הוצאה לאור אישית: בה כל אדם צועק "עכשיו תורי" בניסיון לתפוס את הבמה ומי שמיטיב לשווק את עצמו באמצעות תכניו גורף את מרב העניין. אם כל זה נשמע לכם מופרך, נסו לענות על השאלה הבאה: מה חשוב לכם יותר ברשתות חברתיות – פידבקים חיוביים לביטוי העצמי שלכם או דיון שיעשיר אתכם. אם אתם מגיבים לאחרים, האם אתם עושים זאת משיקולים אינטרסנטים (בתוך פייסבוק או מחוץ לרשת החברתית) או משום שהתוכן באמת מעניין אתכם ואתם רוצים לתרום לדיון. כן, אני יודע שכל אחד ואחד מאיתנו מרגיש שהוא מתנהג אחרת בעוד האחרים מחפשים ליטופי אגו, אך תשובה כנה יותר אולי תגלה אחרת.

כל אדם נוטה להיותר מרוכז בעצמו יותר מאשר באחרים וזה רק טבעי שברשתות חברתיות לא נתנהג אחר, אך לטכנולוגיות ולממשקים יכולת להעצים או לדכא רצונות. במקום לעודד שיחה, רשתות חברתיות במתכונתן הנוכחית מאדירות את הקידום העצמי, מוכוונות-משפיענים לסוגיהם. חברים מקושרים היטב יעוררו תגובות רבות גם עבור תכנים דלים בעוד דברי טעם של אנשים פחות חברתיים יניבו מעט תגובות. כי במדיה חברתית, זהות החבר חשובה יותר ממסריו ועדכוני סטטוס עוזרים לקידום העצמי שלנו. מה לגבי שיחות? טוב ששאלתם. רוצים לדבר על זה?

[ad#adsensebannerpost]

"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900

תגיות: Facebook, נרקיסיזם, פייסבוק, רשתות חברתיות, רשתות חברתיות