למה שירותים מקוונים לא מדברים זה עם זה?

עידן ה-web 2.0 גרם לאינפלציה מטורפת בשיעור הססמאות שגולשים צריכים לזכור ואתרים שעליהם לבקר בהם. אני משתמש ב-Gmail לדואר אלקטרוני, ב-Box.net לאחסון קבצים מהמחשב ברשת, ב-Google Docs ליצירת קבצים ברשת, ב-Google Reader לעדכוני RSS, את היומן שלי אני מנהל ב-Outlook, אירועים אני בודק ב-ILCU.com ו-Flickr משמש אותי לאחסון התמונות שלי. אין לי טענות, מלבד החסרון באפשרות לאחסן קטעי וידאו.

לאחרונה הוסיפה גוגל תכונה כזו ל-Picasa Web Albums, הזמינה חינם לכל משתמשי תוכנת Picasa (כלומר, אפשר לייבא סרטונים מתוך התוכנה לשירות ברשת). זה בדיוק מה שחיפשתי אך דורש ממני להעתיק את כל הקבצים ל-Picasa, לבדוק שכל כיתובי התמונה נכונים, ולהעלות את הכל מחדש לרשת. אולי בעוד כמה חודשים Flickr ישתפר ומה אז - אעבור שוב אליו?

הנקודה שלי היא ששירותים מקוונים יהיו יעילים באמת כאשר ידברו זה עם זה. הכוונה היא לאפשרות לסנכרן מידע בקלות בין שירותים שונים ולצפות בהם במקום אחד - למשל, לייבא בקליק אחד אירועים מהאאוטלוק ל-Google Calendar, לצפות ב-Windows (בכל המחשבים שלי) במסמכים האחרונים שיצרתי עם Google Docs ובתמונות שלי מתוך Flicker, להעביר תמונות ומסמכים בקלות משירות לשירות ובעיקר לחסוך ממני את הצורך להתחבר מחדש לכל אתר ואתר כדי לראות מה התחדש.

ברור לי שרוב החברות האלה מתבססות על פרסום ואם המשתמשים יפסחו על האתרים שלהם תהיה להם בעיה רצינית, אך במצב הנוכחי השירותים פשוט לא נוחים. אתרי RSS כמו netvibes עדיין לא מספקים פתרון אמיתי. כבודם במקום מונח, אבל הם משתמשים במודולים מוגבלים שפיתחו בעצמם. זה צריך להיות הרבה יותר פשוט. אולי זה יקרה בעידן ה-web 3.0. פתרון אחר הוא להשתמש בשירותים של חברה אחת – גוגל, למשל, כפי שהיא מצפה, אך לפתרון כזה השלכות גורפות מדי על פרטיות המידע. >

"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900

תגיות: אינפומניה, למה אין