ברצוני להבהיר ש”רעש” הוא בלוג חדש לחלוטין, שיעלה במסגרת המיזם החדש, והוא בלוג מוזיקלי בלבד.

הבלוג העצמאי שלי ב”רשימות” – “לונדון קולינג” – ממשיך כרגיל.

היתרון של אורנג’ הוא שהיא לא מוכרת שטחי פרסום אלא מפרסמת את עצמה. אם כמה עשרות אנשים יקנו את המוצר שמתפרסם בבלוג בדה מארקר, ההכנסות של דה מארקר יהיו אפסיות. לעומת זאת, כמה עשרות אנשים שקונים את המוצר היחידי שמתפרסם בפלטפורמה של אורנג’ (סלולאר), יכולים להספיק כדי להצדיק את הפלטפורמה כולה. ואלו רק ההכנסות הישירות, מבלי לספור את ההכנסות העקיפות (חיזוק המותג של אורנג’ כמוביל טכנולוגי וההייפ התקשורתי ופרסומת החינם שהמהלך נותן לחברה).

ועדיין, אני פסימי בנוגע לפלטפורמה כולה – יש לי הרגשה שאורנג’ יצליחו למסמס את הפרוייקט, או לעצבן את הבלוגרים או סתם לגלות שגם שמביאים את הבלוגיה הישראלית למיצוי כלכלי היא עדיין לא כלכלית.

אגב, אין קשר להימצאות או העדרו של מידע שלילי על פרטנר קשר למידת הצלחתם האפשרית של הבלוגים הללו.

כל זה מזכיר לי קצת את הביקורת על אומנים שמופיעים במימון של חברות סלולאר. אני מבין את הביקורת ואת הטענות להתמסחרות. אני גם מבין את הטענות נגד חברות הסלולאר שנהפכו לפטרונים חזקים מדי ובעלי השפעה גדולה מדי. למרות זאת, אני מעריך את התרומה שלהם לעולם המוזיקה וההופעות. לגבי רשת הבלוגים החדשה, במיוחד כששותפים לה בלוגרים ותיקים ומנוסים, אני חושב שמדובר דווקא ברעיון טוב.

לגבי החשיבות של איכות התוכן אין לי כל מחלוקת.

אני מניח שלאורנג’ אין ברירה, והיא תשלם משכורת סבירה לבלוגריה – השאלה היא כמה זמן יקח לה לגלות שההכנסות מהבלוגים (המצוינים, אני בטוח) שברשותה פשוט לא מצדיקות את ההשקעה ותוציא את התקע מהשקע. מצד שני, בחברה בסדר גודל של אורנג’ דבר כזה יכול להימשך מכוח האינרציה והעובדה שהפלטפורמה הזאת היא פסיק בספר החשבונות הכתום ללא שום הצדקה כלכלית.