אייפון במיל’: תתרגלו לחשוב בקטן

יושבים על המכ"ם. מילואימניק וחייל סדיר (חובה או קבע). בתור חיילים של מערכת המכ"ם הזו (לא משנה כרגע מאיזה סוג) היה עליהם לעבור מסלול הכשרה איטי ומפרך. עמוס פרטים, נוסחאות, היכרות עם מכלולים, תיאוריה, עבודה מכנית של תחזוקה ועבודה מעשית בהפעלה. המכ"ם שווה כמה מליוני דולארים אבל בתור חייל אתה לא חושב על זה. לאבד דובון זה מת"ש של כמה עשרות שקלים אבל זה הרבה יותר מציאותי ומאיים מלשבור כפתור שעולה כמה מאות דולרים (מכספי סיוע אמריקאים).

המילואימניק יושב בתרגיל ומפעיל את המכ"ם. החדרון בו הם יושבים ממוזג יתר על מידה. הרעש היחיד ששומעים הוא איוושת מזגנים וזמזום חשמלי ממכלול נחבא כלשהו. מולם מסכים שונים ומשונים. מספרים רצים קדימה, אחורה ולצדדים. מציגים מידע על כיווני התקדמות, ספירת זמן, מיקום, מהירויות ותאוצות. באינטרקום, מולו, יושב קצין באולם פיקוד מספר קילומטרים משם. הקצין שואל אודות נתון כזה או אחר. המילואימניק מנסה להיזכר מאיפה מוציאים את הנתון הזה. הוא פותח וסוגר כמה חלונות מכוערים בגודל סטטי של לינוקס ולבסוף מוצא אותו.

על המסך מטוס קרב. המטוס חג לו בעיגולים רחבים בשמים. יש לו את כל החלקים שיש למטוס, מבערים, גחון, כנפיים וחופה. מאחוריו שמיים כחולים אותם מסיקים מתוך ידיעה בלבד. על מסך ה"שחור לבן" הם בצבע אפור בהיר ובכל זאת כחולים.

החייל בצד שקוע במסך האייפון שלו. סימולציה של טיסה ממלאת את המסך. זוג כנפיים מבצבצות מימין ומשמאל והוא מפלס את דרכו בין שני מצוקים חומים. מטוס אוייב מגיח מאחור ויורה בו במקלע אוטומטי. המסך מאדים לפרקים ומנועי סרוו קטנטנים נותנים "קיק" לידיים של החייל. "ניפגעתי" הוא מדווח למילואימניק ושובר לאחור, מזקיר את החרטום של מטוס המסרשמידט שלו מעלה מעלה ובתום סיבוב של 360 מעלות מתייצב לו אל מאחורי מטוס האוייב. הוא לוחץ על פינה מפינות המכשיר ומשחרר צרור ארוך של קליעים. תרמילים מסתבסבים להם באויר ונעלמים אל מחוץ למסך האייפון. מטוס האויב מתחיל לבעור וגם הוא צולל בעקבות התרמילים שנורו, מטה, מטה. המילואימניק בוהה בחייל. הוא מחייך אליו חיוך טיפשי ושואל "להמשיך לרדוף אחריו?". השמיים באייפון כחולים והמטוס טס לו בין עננים לבנבנים, משמיע טירטור.

המילואימניק נבוך כמעה מהסיטואציה המוזרה פונה אל הסמל "תגיד לי אתה בסדר? יש לך פה מכשיר מטורף, מכ"ם של ביליונים, אתה רואה פה משהו אמיתי לגמרי, אולי תנסה להתרכז במה שאנחנו אמורים לעשות במקום בצעצוע שלך?" אך בינו לבינו רוצה גם הוא סיבוב על האייפון. כולם מדברים על זה ובמשרד שלו, העובדים מגיעים ליישיבות ומקדישים את הדקות הראשונות להשוואה של אפליקציות-תזכורת, לוחות-שנה, רקעים ושאר ירקות. בשלב השני המכשירים מודממים אך נישארים על שולחן הישיבות, כל מכשיר מונח לרוחב בקידמת בעליו. ואז תוך כדי ישיבה, קלידוסקופ של תיזכורות, שיחות טלפון מודממות וגם כאלו ששכחו להדמים מנצנצות להם מן השולחן. יש משהו בזה. משהו שגורם לו לתחושה של חשק. התאווּת. אבל עכשיו הוא מתרעם. מה יש פה לילדים האלו לעזעזל. החייל מתרגז ואומר ש"זה אייפון חדש. הכי חדש, הוא של צ’וצ’י. אח שלו הביא לו מאיטליה. עד שהסכים לתת לי אותו. שכח מזה, אני לא פה. חוץ מזה אתה אמור להתאמן אז תתאמן. אני לא אומר לך מה לעשות. תן לי לשחק".

המילואימניק, חולמני, בוהה שוב במסכים. "חלונות מכוערים", חושב לעצמו. אי אפשר לשנות את הגודל שלהם. "גם כן צבא קטן וחכם. לשנות את הגודל זה כזה אלמנטרי". המספרים רצים, באים והולכים ומידיי פעם המטוס מגיח לו מתוך שמיים אפורים. "מתי נגמר האימון המטופש הזה" הוא שואל את עצמו. כעוס על החשק הדבילי הזה לצעצוע חדש. צעצועים בגילו? הרי הוא בנאדם רציני כל כך. וחוץ מזה תראה מה יש לך כאן? כמה אנשים מפעילים כזו מערכת מטורפת בחיים שלהם? אבל זה לא מנחם.

רטט נעים מרעיד לו את הכיס, מחלץ אותו מהדיאלוג הפנימי. הוא שולף מכיסו טלפון. שחור ומבריק. הגיע מסינגפור עם אחד העובדים שטס לשם להתקין מערכת. אישתו על הקו, תמונה שלה מוצגת יחד עם המספר אבל אי אפשר לענות עכשיו. אי אפשר לדבר תוך כדיי פעילות. הסדירניק מסתכל עליו ואומר "אתה יכול, זה נגמר לפני דקה בערך אבל תשאר פה, יפנו אליך באינטרקום לעוד פרטים. אני קופץ שניה לשלישות למלא טופס אישור עבודה". המילואימניק בא לענות אבל אשתו בדיוק מנתקת. הטלפון ננעל שוב והלחיצה על מסך המגע שלו רק מציגה סמל של מנעול גדול. "זבל סיני" החייל צוחק ויוצא מהחדר.

חיים שפיר הוא הנדסאי תוכנה שסיים לאחרונה תואר ראשון בפסיכולוגיה ומחפש עבודה בהיקף חלקי בימים אלה

>

"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900

תגיות: אייפון, אנדרואיד, חיים שפיר, מובייל וגאדג'טים, סיפור, סלולר