עקבו אחרי חורימבה

Twitter RSS חורים גם באייפון

עדכונים במייל

פוסטים אחרונים מהבלוג

חברים ממליצים

ויראלי

default icon

שקר כלשהו, אמת כלשהי

אהבתם את הפוסט?

כאילו בהמשך ישיר לדיון על הפוסט מודרניות של וויקיפדיה, מתפרסמת כתבה באתר “העין השביעית” על כנס תקשורת ופוליטיקה, בו אמר רם לנדס, כי “את התקשורת עושים בני-אדם, ובני-אדם אינם יכולים להבחין לעולם בין אמת ובין שקר”.

לנדס, לשעבר עורך “המוסף לשבת” של “ידיעות אחרונות”, עורך ראשי בחברת החדשות של ערוץ 2 ומי שהקים את חברת החדשות של ערוץ 10, טען כי “אשליה לחשוב שתקשורת יכולה לייצג מציאות”. קוראים מסורים של חורימבה זוכרים שאותו לנדס אמר בעבר לידיעות אחרונות כי “אין הבדל בין חדשות לטלנובלה כי “זה בידור וזה בידור”. באותה הזדמנות הסביר גם כי לדעתו, ההבדלה שעושים צופים בין חדשות לבידור נובעת רק מהצורך שלהם ב”תמונת עולם מסודרת”.

אחד הדברים הראשונים שמלמדים ילדים הוא שאסור לשקר. עתה מתברר שלא רק שמותר, אי אפשר להבחין בין אמת ושקר, טוב ורע. הכל חלק מרלטביזם מעומעם שבו כל שיפוט מוסרי יהיה מוסרני וצבוע לכאורה. דווקא משום שבמרבית המקרים האינטרסים האמיתיים סמויים מן העין, תקשורת טובה תחשוף את העובדות שמאחורי העובדות ותשפוך אור במקום בו השמש לא זורחת בדרך כלל.

אמת, האמת מורכבת לעתים ובמקרים רבים יש יותר מאמת אחת. עיתונות טובה תפרק את המציאות המורכבת למרכיביה ותציג את שלל האינטרסים השונים המשפיעים עליה. אך לטעון כי עצם הניסיון להציג אמת נידון לכשלון מניח את המצע הרעיוני לעידן בו אין עיתונות יותר ויש רק בידור עד מוות. אם זה היה תלוי בלנדס, מפיק הטלנובלה החדשותית “חשופים”, הוא היה בוודאי מבטל את מהדורת הערב ומחליף אותה באיזו טלנבולה ממכרת על אולפן חדשות, מתח מיני בין המגישים ושלל תככים מאחורי הקלעים. זה הרבה מעניין מהחדשות. >

"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900

תגיות:


מאת: גל מור

גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.

  1. מממ…
    מחשבות מאתגרות.

    ראשית, לגבי בידור עד מוות, אני חושד שההכוונה לסילופי התקשורת שפוסטמן מדבר עליה היא כנובעת מהמדיום עליה המידע מועבר. תוך הטענה שהמדיום הטלוויזיוני מעודד מיידיות ואת האפקט “ועכשיו ל….” אשר צפויה לעודד שיטחיות בהצגת המידע (מה שמוביל להצגה שיטחית יותר של “האמת”, עד כדי סילופה הבוטה).
    עד כאן לגבי האופן שבו המדיום מושך את אפיק הדיון לכיוונים מסויימים.

    כעת לגבי אמת אבסולוטית וכו’ – אני מציע לך רק דבר אחד (ואם יעלה הצורך אני מוכן להרחיב אודותיו בפוסט) והוא שהשאלה האם יש אמת אבסולוטית או לאו, היא שאלה שמאפשרת רק שתי אפשרויות: כן ולא.
    מה אם זה לא המקרה?
    מה אם האמת איננה מטבע של שתי צדדים – כן ולא. אלא קוביה עם אינספור צדדים. מה אם האמת איננה דבר סטטי, אלא משתנה, מורכב. לא רק בגלל המגבלות שלנו בלתפוס אותו, אלא בגלל אופיה הבסיסי.
    איכשהו, אני לא זוכר שנתקלתי באף אחד שדיבר על כך.

    נ.ב: אשמח אם תתקין בבלוג שלך את התוסף
    subscribe to comments

    בברכה,
    טל

  2. טל, אשמח אם תספק דוגמה למקרה בו האמת היא קוביה עם אינספור צדדים. נדמה לי שבמקרה כזה יש יותר מאמת אחת, ועיתונות טובה חייבת לחשוף את כולן. אחפש את התוסף הזה.

  3. מה שאתה אומר הוא אמת וגם מה שלנדס אומר. (:
    וברצינות: הבעיה עם אמת היא כמעט כמו הבעיה עם הסטוריה, אי אפשר לספר אתה באופן אובייקטיבי גם אם תעשה מאמצי על לשמור עליה סטרילית מהפרעות.
    אני זוכר איך פעם מצאתי את עצמי ככתב גלי צה”ל בכנסת עומד ומדווח על “פניו הנפולות של ביבי” כשלידי, ממש במרחק סנטימטרים עמד כתב ודיווח כעבור עשר שניות ש”ביבי יצא נמרץ ושמח מלשכתו”. האם מישהו מאיתנו דיווח לא אמת? הכל בעיני המתבונן ודרך המשקפיים של אלף הפרעות.

  4. מעניין.
    המשפט “ותשפוך אור במקום בו השמש לא זורחת בדרך כלל” הזכיר לי את השאיפה להפגש במקום שאין בו חשכה (1984).
    פעם היה דיבור על שיח מונוליטי, חד מימדי, שאי אפשר להימלט ממנו, כמו שמתואר, למשל, אצל מרקוזה, והיה חשש מ”אמת אלטרנטיבית” המסופקת על ידי השלטון, כמו ב 1984. היום זה די מתמוסס אל מול הפוסטמודרניות של התקשורת- הכל הופך ללגיטימי באותה מידה, האמת והשקר נתפסים, כמו שאתה מציג, על ידי אנשי תקשורת, כלא רלוונטיים, והכל הופך למאוד בידור ומאוד לא חשוב.
    לתהות איזו מציאות עדיפה נראה לי מיותר כי הבחירה לא בידינו, אבל מה שבאמת מעניין אותי זה איך להתאים את החשיבה הביקורתית שלי לאתגרי התקופה הזו. איך לחזק בי את התחושה של אמת ושקר, בעיקר אל מול ההתנגשות עם השיח הליברלי והפלורליסטי שנראים לי חשובים גם הם, במידה.

  5. בדרך כלל, מה שהוגן לעשות ומעמיד את הדברים על דיוקם הוא להשיב:
    ובכן, אם בעינייך התקשורת אינה מייצגת את המציאות, למה שנשים פס על סוג התקשורת שאתה מייצר?”

    ובמילים אחרות:
    לפעמים אני תוהה אם האנשים האלו פשוט משתינים ואומרים שזה גשם, או שבעצם הם שרויים בעיצומו של הרס עצמי עמוק ביותר, ורוצים לגרור אותנו אחריהם.

    כך או כך, כדאי שלא נלך אחריהם.

    האמת?
    אם לא הייתי יודעת כמה אנשים מסוגו אחראים להרס התקשורת שלנו, רחמי היו נכמרים. טוב, הם כבר נכמרים.

    ונכון שהאיש צודק ובלחץ ובתאוות הרייטינג שנמצאת היום בערוצי החדשות אי אפשר לעשות חדשות. אך מה הוא ככל הנראה עושה? מצטרף אל הזרם? אם זה מה שהוא עושה הוא יכול להאשים רק את עצמו.

    אני, בכל אופן, לא הולכת אחרי אנשים שמספרים שהם לא יכולים להבחין. קודם שילמדו להבחין, ואז שיתימרו לספר ו/או לחדש לי משהו.

  6. יעלה, אני לא בטוח שאפשר לדבר על הרס התקשורת, מאחר והתקשורת המסחרית כפי שלנדס מדבר עליה מתקיימת 15 שנה, וגם זה עם הרבה קשיים. לעניין זה, ציטוט של אלכס גלעדי, נשיא “קשת”, שנאמר עם פתיחת ערוץ 2 החדש, מתאים: “המטרה שלנו זה למלא את הזמן בין הפרסומות”. ארז טל סיפר את זה בראיון עם אלכס גלעדי ודן שילון (בתכנית “איפה צדקנו”). עדיין הרס את התקשורת או שהיא הייתה ככה מראש ? תקשורת מסחרית היא כזו, בין אם נרצה ובין אם לאו, ואין ספק שקשה לדבר על אמת בכל הנוגע לשידור כזה. גל, ביקשת דוגמה לאמת כקוביה – האמת ש”עובדה” רצו לשדר על ‘ישראייר’ לא התאימה לאמת שמוזי ורטהיים יודע ורואה. זו האמת של בעלי ההון האחראים על הערוץ, ובמידה רבה האמת שאנו רואים היא האמת שלהם. גם מזה קשה להתעלם. בנוגע להבחנה בין אמת לשקר – קחו כדוגמה את הידיעה המרעישה מעיתון ידיעות אחרונות: “הצילום המכעיס – תינוקת בכיס” , על הפגה שצולמה בכיס חלוק של אחות בי”ח בני ציון. קודם כל – הכותרת, מעבר לזעזוע שהיא זועקת, היא גם לדעתי מהווה מעין דחקה של העורך של העמוד הראשון. קשה לי לומר למה שילה דה-בר הסכים לכזו כותרת. מסתבר, שלא לשם שעשוע כל זה נעשה, אלא ל”יישום ותרגול של שיטת הקנגרו”, כפי ששמעתי מידידה קרובה. זה גם נכתב יום לאחר מכן ב’ידיעות’, אבל לא באותו היום. למה לקח יום לחשוף את האמת הזו ? יותר מכך – האמת של האחות אינה האמת של בית החולים ולא של הצוות הרפואי ולא של המומחה שידיעות הביאו בשביל לסגור את הכתבה – זו אינה שיטת הקנגרו, אולי תרגול הזוי שלה, אך אין ספק שהתצלום ההזוי לא היה במקום. אני חושב שהאמת, אם יש אמת אחת במקרה הזה, היא מורכבת מכל צד של הסיפור הזה. אבל לא נרפה מההתייחסות לעובדה שמסיפורים כאלו שבהם האמת היא מעורפלת מאוד או מורכבת מאוד, ניזונים כלי תקשורת מסחריים, ובמיעוט הזמן שניתן להם – הם עושים מה שאפשר, בכדי למלא את הזמן או המקום בין הפרסומות, בדומה למה ששלי יחימוביץ’ אמרה ומצוטטת בכתבה מה”עין”.

    זה מקום מעניין ביותר, אני צריך לבקר כאן לעיתים קרובות יותר. ישר כוח.

  7. אסף בוקר טוב

    הרס התקשורת נעשה במשך זמן רב. זה כיוון שמושכים אליו ומגמה שמתכוונים אליה ומשפיעה על כולנו.
    בזמן זה עושים מראית עין של עניינים כרגיל.
    ולאחר מכן בוכים את בכי הקוז’אק הנגזל.

    זו היא מראית עין של שידור אוביקטיבי המציג יחצ”נים בלבד בלי לשאול שאלות שכל אחד בבית היה רוצה לשאול.
    זה מראית עין של קביעת סדר יום ציבורי כשבעצם הביצוע של כל התוכן הוא בידורי, כאילו אין כזה דבר ציבור או סדר יום.
    זה דיבור על סדרות מקור ובאותו זמן יצירת טראש גמור כאילו אי אפשר לייצר משהו טוב.
    זה לקחת את זמן המרקע היקר שקיבלת ברשות מהמדינה והציבור ולחלק בו 1000 ש”ח למי שמוצא עגיל באוזן של אנג’לינה ג’ולי, במקום לקיים בו דיונים ולהביא אנשים שיש להם מה להגיד לדבר.
    זה דיבור על אחריות ציבורית ובאותו הזמן התנערות מאחריות זו לחלוטין.
    זה לעמוד במרכז ולקחת מנדט על אחד הדברים החשובים ביותר- תקשורת במובן המילולי שלה, כשאין שום כוונה להיות נאמן להגדרת התפקיד.

    העמדת הפנים הזו הביאה רבים וטובים כל הדרך למעלה.
    ואחר כך דן שילון יכא על חטא שנתן להררי לדבר אצלו בתוכנית.

    הוא קיבל במה להכות על חטא, כולו צהוב פנים ומתיסר, אך את מחיר כולנו נשלם. וגם האישה שנהרגה בחוף הים.

    אם זה לא לקבל את המציאות בפנים, אותה מציאות שרם לנדס אינו מסוגל לסקר/להאמין בקיומה/להבחין מה טוב ומה רע בה, אינני יודעת מה כן.

    בוודאי שאפשר, פשוט, להמשיך ולחיות את זה.
    אפשר, למה לא?

    זה רק אנחנו שנהיה שם על הוו בפעם הבאה.

    פעם הייתה בערוץ 2 זכיינית נהדרת בשם טלעד.
    היא עפה משם. ולא בגלל שלא הביאה רייטינג. אני מתגעגעת.

Performance Optimization WordPress Plugins by W3 EDGE
Google Analytics Alternative