לחבק את פייסבוק: רשתות חברתיות גורמות לנו להתאהב

החוקר פול זאק גילה, לראשונה, שרשתות חברתיות גורמות למוח שלנו לשחרר הורמון המגביר תחושות של נדיבות ואמון.

אוקסיטוצין (oxytocin) המכונה גם "הורמון החיבוק" מופק על ידי המוח בזמן התאהבות, מפחית מתח ומגורה על ידי תקשורת ושיתוף בעיקר אצל נשים. על פי זאק, הוא גם הסיבה לכך שרשתות כמו פייסבוק מעוררות אצלנו הרגשה טובה וגורמות לנו לחזור אליהן שוב ושוב כדי לשחזר את החוויה הנעימה.

זאק, "דוקטור לאב" בשבילכם, הוא נוירו-כלכלן (neuroeconomics), תחום צומח המשלב בין כלכלה, ביולוגיה, מדעי המוח ופסיכולוגיה. ד"ר לאב ערך סדרה של ניסויים במסגרתם הוא בחן נסיינים באמצעות בדיקות MRI כדי לבדוק מה גורם לנו להביע נדיבות ואמפטיה ובאילו מצבים. בעוד כלכלנים ביהביוריסטים אחרים, בהם דן אריאלי הישראלי, מנסים לבדוק כיצד אנחנו מקבלים החלטות כלכליות המשפיעות על חיינו, זאק ניסה לברר מדוע אנחנו מקבלים את ההחלטות האלה וגילה שאוקסיטוצין הוא המפתח.

CC-by-NC frames_c

ידוע שאוקסיטוצין הוא ההורמון שקושר בין אמהות לתינוקם, אך זאק סייע לגלות כי הוא גם זרז להבעת אמפטיה, נדיבות ואמון והוא גם "הדבק החברתי" המאחד בין משפחות, קהילות וחברתי. ככזה, מדובר בחומר סיכה כלכלי הגורם לנו להיות מעורבים חברתית.

אדם פננברג מ-Fast Company, שליווה את זאק כנסיין וכותב על החוויה, מספר כי האיש מיישם הלכה למעשה את מחקרו ומחבק כמעט כל אדם בו הוא פוגש ובזכות כך זכה לכינוי הנחשק ד"ר לאב. למחקר של זאק עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת בשאלות כמו מדוע אנשים שמשמרים חיים חברתיים תוססים יותר מאריכים חיים ונוטים לחלות פחות ואף יכול לסייע להאריך את השפעתן של רשתות חברתיות על חיינו. הצד האפל לפיצוח מנגנוני ההתנהגות האנושית המורכבים ביותר הוא היכולת האפשרית של חברות לחולל מניפולציות ביוכימיות שיגרמו לנו לקנות יותר (תהליך שכבר יצא לדרך, למעשה, אפרופו האנשה של חברות וניסיון ליישם רגשות אנושיים בקשרים שבין הצרכן למותג).

במהלך אחד הניסויים, פננברג שיגר כמה ציוצים על חוסר שביעות רצונו מהקול המתכתי של תוכנת ה-GPS וייחל להכוונות נסיעה באמצעות קולות אנושיים ומשעשעים יותר. למשל, מיסטר טי מ"צוות לעניין" או קולו של השחקן ג’יימס ארל ג’ונס. במסגרת הניסוי התפתח דיון בינו לבין סטודנטים שהנחה ומשתמשים אחרים בטוויטר, חלקו מבודח וחלקו רציני.

בעקבות השיחה הקצרה, פננברג תהה תהיות דומות לאלה שמעלים אנשים שמשתמשים ברשתות חברתיות וגם כאלה שאינם: מה הטעם בדיונים קצרים כאלה והאם הם אמנם תורמים לנו או שמדובר בבזבוז זמן. מקץ שישה שבועות, כאשר התקבלו תוצאות הבדיקה שנערכה בפננברג במהלך הציוצים, התברר שהגוף אינו משקר: רמות האוקסיטוצין בגופו של פננברג גדלו ב-13.2%, דומה לזינוק ברמת ההורמון בגופה של כלה בזמן טקס חתונתה. במקביל, הורמונים שמייצרים מתח כמו cortisol ו-ACTH ירדו ב-10.8% ו-14.9% בהתאמה.

זאק הסביר לפננברג שהאוקסיטוצין שהפריש גופו בזמן הציוצים הפחיתו את רמות המתח של הורמוני הסטרס. אם זה נכון, רשתות חברתיות עשויות לתרום להורדת אירועי לב כמו התקף לב או שבץ לב, המקושרים לבדידות והעדר לכידות חברתית.

בעוד ממצאים אלה הם לא פחות ממדהימים ובעלי השלכות מרחיקות לכת, זה עוד לא הכל. זאק גילה שהמוח מפרש את הקשרים בטוויטר כאילו היו קשרים ישירים מול אנשים אמיתיים שאכפת לכם מהם או שחשתם אמפתיה כלפיהם. במילים אחרות, קשרים וירטואליים בין אנשים מפורשים על ידי המוח כאילו היו קשרים אישיים ישירים. מחקרים קודמים תמכו ברעיון שאנשים בעלי רשת חברים גדולה נוטים פחות למות בפרק זמן של 10 שנים לעומת אנשים אשר להם חוג חברים מצומצם – כאשר לשאלת המרחק בין החברים לא הייתה כל השפעה על התוצאות. המוח מתייחס ל"רחוק" כאילו היה "קרוב". האינטרנט בכלל ורשתות חברתיות בפרט הופכים את העולם לקיבוץ אחד גדול. תאמרו את זה לבן אדם הבא שיספר לכם שקשרים בפייסבוק אינם אמיתיים.

>

"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900

תגיות: אהבה, דוקטור לאב, חברתיים, פול זאק, פייסבוק, קשרים, רשתות חברתיות