האם האינטרנט עוזר לנו להיות ספקנים – אורי גלר כמקרה מבחן

“לא ניתן להבדיל בין כל טכנולוגיה מתקדמת דיה לבין קסם”, אמר פעם ארתור סי קלארק. לא מדובר רק בטכנולוגיה מתקדמת. אפשר להרחיב את ההגדרה: כל פעולה שאנשים לא יכולים להסביר עלולה להיתפש בעיניהם כקסם אם לא יגלו ספקנות.

שני סוגי אומנים עוסקים בקוסמות: קוסמים ומכשפים. ההבדל בין השניים הוא שהראשונים מבססים את הקסמים שלהם על ידע כמו זריזות ידיים ותחבולות אחרות, והשניים אוחזים כביכול בכוחות על טבעיים. אורי גלר, הטוען כי הוא בעל כוחות נסתרים, הוא על כן מכשף לכאורה.

בתקופת הרנסנס נפוצו באיזורי הכפר באירופה מכשפים עממיים, שליהטטו באמצעות קלפים, אסטרולוגיה ושאר טריקים.

כמה מאות שנים לאחר מכן, יושבים 30 ומשהו אחוז מעם ישראל כדי לצפות במכשף מלהטט בטלוויזיה. בזמנו הגדרתי את התוכנית החדשה של אורי גלר כנקודת שפל חדשה של “קשת”. אני עדיין חושב כך, אך מסתבר שב”קשת” מכירים את נפש בהמתם הרבה יותר טוב ממני.

הרייטינג הגבוה של אורי גלר מדאיג, כי הוא מצביע לא רק על מידת הצלחתה של התוכנית אלא על מצבה של ישראל במטוטלת בין חברה של אנשים חושבים לבין זומבים שמאמינים לכל ממבו-ג’מבו, בין ספקנות לבערות.

התקשורת, כהרגלה בקודש כשמדובר בתוכניות של “קשת”, ליוותה את “מחפש את היורש” בכתבות פרומו, שהצטרפו לתוכנית קידום עצמי שהתחזתה לסרט תיעודי ב”קשת”.

הביקורת צמחה מלמטה, דרך טוקבקים, פורומים וסרטונים שהופצו בדואר האלקטרוני. ה”זנב הארוך” העלה באוב את ההופעה האומללה של אורי גלר אצל ג’וני קרסון, אנשים הסבירו זה לזה איך עובד הטריק של כיפוף הכפיות, גילוי ציורים במעטפות חתומות, תיקון שעונים מקולקלים ושאר התרגילים.

רק לאחר מכן החלו להתפרסם כתבות ביקורתיות בעיתונות: בוקי נאה גילה ב”ידיעות אחרונות” את הטריק של נהיגה במכונית בכיסוי עיניים ובאותו עיתון ממש פורסם ראיון נרחב עם ג’יימס רנדי, מהמבקרים הגדולים של גלר, האיש שניצח אותו בבית המשפט והציע לגלר מיליון דולר אם יוכיח את יכולותיו הנסתרות (ונענה בשלילה).

גלר, שבעצמו הודה כי אילו היה מתחיל את הקריירה שלו היום הביקורת לא הייתה מאפשרת לו להצליח, נלחץ והורה לפרקליטיו לפעול להסרת קטע מ-Youtube בו נתפס במצלמה נסתרת, על פי דיווח ב”ידיעות אחרונות”. גם קטע המתעד את גלר אצל קרסון הוסר באופן מסתורי מ-Youtube.

ביומיים האחרונים מופצות ברשת תמונות המוכיחות שאחד המתחרים ב”מחפש את היורש” חשף את עצמו בתרגיל “על טבעי” שביצע. כל הביקורת הייתה נמנעת אם “קשת” הייתה מציגה את “היורש” כתוכנית קסמים חביבה, כי מי לא רוצה לשאול את עצמו “איך הם עשו את זה?”.

“הודיני”, שלא התיימר להיות יותר מקוסם, מסמל את היכולת האנושית המופלאה להתגבר על כל מכשול. בניגוד אליו, גלר טוען שהבזק שמיימי העניק לו את הכח לכופף סכו”ם ביתי. נו באמת, הייתי אומר שזה מעליב את האינטליגנציה של הצופים.

התהייה שלי היא עד כמה האינטרנט כפלטפורמה מהירה להעברת מידע מגבירה את הספקנות בקרב אנשים. האם יותר ויותר אנשים ירצו לדעת יותר ואולי הספקנים היו כאלה מלכתחילה והמידע המופץ משכנע את המשוכנעים, בעוד הרוב ממשיך לבהות בקסמים בעיניים משתאות, בדיוק כמו לפני 500 שנים. >

"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900

תגיות: טלוויזיה, לואו טק, תרבות דיגיטלית