על הכתיבה בבלוג – חלק ב’
כאשר פתחתי את “חורים ברשת” לפני יותר משנתיים (כן, כל כך הרבה זמן עבר) לא ידעתי לאן העסק הזה יתפתח. תסלחו לי על הנימה הניו-אייג’ית, אך כתיבה – ולא רק לבלוג – היא דרך שמשפיעה על הכותב והוא – עליה. הצימאון לכתוב ולהתבטא הוא תנאי יסוד להישרדות במסע הזה. גמישות ונכונות לשנות ולהשתנות הן תנאי נוסף. לקראת כנס וורדקמפ ובעקבות ההזמנה הזו של שליו בן ארי, הנה כמה תובנות שלי לגבי כתיבה בבלוג.
1. התלהבות ותשוקה. כן. תשוקה למילים, התלהבות מהנושאים. נכון, אפשר לזייף חלק מהזמן ולרמות חלק מהקוראים, אך לטווח ארוך ללא להט פנימי הבלוג ידעך. בדקו בתוככם מה מלהיב אתכם והתמקדו בכך ולא במה שחשוב, כדאי או צריך. הבדיקה הזו עשויה להוביל את הבלוג שלכם לכיוונים מפתיעים.
2. כתבו לאדם בקהל. בן זוג, חבר או אדם משמעותי אחר בחייכם. הכוונה היא לא לפנייה בטקסט בגוף שני אלא רק לחשוב על אותו אדם בזמן הכתיבה. זה יאפשר לכם לוודא שהפוסטים נכתבים במתכונת של שיחה – המתאימה לבלוג – במקום פוסטים “סגורים” שלא מעודדים דיון.
3. דברו עם הגולשים שלכם. מכל שפע התכנים ברשת הם בחרו להקדיש דווקא לכם כמה דקות מזמנם. ענו להם. זה לא רק מנומס. גולש שכתב תגובה מושקעת ונותר ללא מענה עשוי גם לא לחזור לבלוג וזה פשוט חבל. פתחו קשר מיוחד עם המגיבים הקבועים שלכם – בקרו בבלוגים שלהם, דברו איתם בטוויטר, עשו מנוי על העדכונים שלהם בפרנדפיד, צרפו אותם בפייסבוק אם ניתן. שום דבר מהעצות האלה אינו חובה כמובן, אך אם האנשים האלה מעניינים אתכם כדאי להתייחס אליהם כראוי.
4. מיקוד וגיוון. האם הבלוג שלכם עוסק בכם – בתלאות היום יום ובדרך השקפתכם הייחודית על החיים? האם הוא בלוג מקצועי? אם תכתבו על סריגה וכדורגל, סביר להניח שתפספסו את שני קהלי היעד. כדאי לבחור נושא מסוים ולהתמיד בו כי למעט מקרים יוצאי דופן, רק בלוגים ממוקדים מצליחים.
5. כבד וקליל לאחר פוסט מושקע ומורכב, כדאי ונכון לכתוב גם על נושא קליל יותר על מנת “לאוורר” את הכתיבה ולפנות לקהל מגוון. לא נכון לכתוב על כל דבר ברצינות תהומית ואם הבלוג משקף במשהו את אישיותכם (זו השאיפה), רצוי שיהיה מגוון כמותכם.
6. לא לפחד כלל. רעיון לפוסט מדגדג לכם באצבעות אך אתם מהססים לכתוב אותו מחשש שהוא “טיפשי”. ראשית, זה כבר מעיד על כך שיש לכם סטנדרטים ואולי אפילו ביקורת עצמית מחמירה. כתבו ללא היסוס. הבלוג הוא המרחב האישי שלכם ברשת ועליכם לחוש בו חופשיים.
7. יד קשה נגד טרולים. משמיצים אתכם? כותבים לכם תגובות מעליבות חסרות ביסוס? אין צורך להיות קדושים יותר מהאפיפיור (אוקי, חוץ מההוא שאהב את הנאצים). מחקו אותן ביד קשה וודאו שהם לא יחזרו. אם לא תעשו כך, המבקרים הטובים שלכם עלולים להסתלק בעצמם מבלוג שזו רמת הדיון בו.
8. כתבו מהר. עולה בראשכם רעיון אקטואלי לפוסט? כתבו אותו מהר. לא רק שאחרים “יגנבו” לכם את הנושא, פוסט חדש על נושא “ישן” מלהיב הרבה פחות מפוסט חדש על נושא שמופיע רק אצלכם.
9. לנקקו בחופשיות. כתבתם על נושא שבלוגרים אחרים התייחסו אליו? החלטתם לכתוב בהשראת פוסט שקראתם בבלוג אחר? לנקקו ואל תנסו “לחסוך” בפרגון. הקישורים האלה רק יתגמלו אתכם – אם באמצעות טרקבקים שיפנו אנשים מהבלוגים האחרים לשלכם, אם באמצעות קידום הבלוג שלכם בגוגל או בזכות הכרת התודה של הבלוגרים שקישרתם אליהם. באינטרנט השיתוף תמיד מתגמל.
10. תפוצת נאט”ו. לא נכון להפיץ כל פוסט חדש לכל רשימת התפוצה שלכם באימייל, לכל החברים בפייסבוק וכו’, אך כן ניתן לעדכן את הסטטוס שלכם בפייסבוק, בטוויטר וכו’ – וחשוב להקפיד לא להציק.
עוד טיפים? שתפו, שתפו >
גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.
30.10.2008 בשעה 8:57
סיכום מצויין. הקושי שאני מוצאת לפעמים הוא בכך שצריך גם ליישב את הסתירות הפנימיות בהמלצות. למשל, מה אם הפוסטים שאני הכי נהנית לכתוב הם דווקא אלו שלא מעוררים שום עניין? מה אם אני מאוד מתלהבת מנושא מסויים וכותבת עליו הרבה, ובגלל זה הבלוג קצת “מאבד כיוון” ?
בקיצור, זה לא פשוט, ובלוג מוצלח הוא כזה שמצליח לאזן בין כל הסתירות הפנימיות האלו.
30.10.2008 בשעה 10:06
תכתבי על מה שמלהיב אותך. הקהל יגיע. קשה לי להבין איך אפשר לאבד כיוון בגלל התלהבות. ההתלהבות היא הכיווון שלך!
30.10.2008 בשעה 10:15
קודם כל, כבעלת בלוג הסריגה הפופולרי בישראל (שהוא גם בלוג לא ממוקד וחסר נושא, אבל שמצליח לא רע), אני חייבת למחות על סעיף 8, ולציין שאילו היה לי בלוג סריגה אמיתי, סביר להניח שהוא היה מצליח למדי (אם לשפוט מכמות הכניסות שיש לי מאנשים שמחפשים בגוגל מידע בענייני סריגה שכלל לא קיים אצלי – ביממה האחרונה זכיתי ל-45 כאלה).
ושנית, וקצת יותר ברצינות, אני גם חייבת לומר לך שאתה טועה שם.
כמות הבלוגים שעוסקים בסריגה שמסתובבים שם באינטרנט היא כמעט מופרכת (לכיוון של כמה עשרות אלפים לדעתי).
אני לא יודעת איך זה עם בלוגים שעוסקים ביצירת ויטראז’ים או מקרמה, אבל לפחות במקרה הספציפי הזה הבאת כדוגמה דווקא על תחום נישתי להחריד, אבל כזה שיש סביבו קהילה וירטואלית שלמה (שלא לדבר על רשת חברתית, ולא אחת מעפנה כזאתי שיושבת על נינג).
האם זה יכול ללמד אותנו על בלוגים נישתיים ועל מקומם בבלוגוספירה?
אני חושבת שכן, ושצריך להסתכל על שני גורמים כאן:
א. מידת התועלת שבלוגים בתחום עשויים לספק לקוראיהם.
ב. הפוטנציאל להתבססות קהילה סביב התחום.
(הממ, זה נשמע בדיוק כמו הסיבות שבגללן יש הרבה בלוגים שעוסקים בוורדפרס)
30.10.2008 בשעה 10:20
היי שרון, לא יצאתי נגד סריגה או מקרמה, שני תחומים שאין לזלזל בתרומתם לאנושות. הכוונה שלי היא שלא כדאי לשלב בבלוג נושאים רחוקים מאוד זה מזה. לגבי התועלת, זה לא מדויק לחלוטין. מה התועלת ש”היתוך קר” מספק לקוראיו? הנאה אינה תועלת.
30.10.2008 בשעה 10:30
אני חושב שעדיף “אם תכתבו על סריגה וגם על כדורגל, סביר להניח שתפספסו את שני קהלי היעד שלכם.”
ובקשר ל 8 : זכותי לכתוב משהו משפיע ומקורי
http://webster.co.il/2008/04/16/873/
“ומכאן, האם אפשר יהיה להניח שאם תכתבו משהו לא מקורי, יש סיכוי שלא מעט מהקוראים שלכם עדיין לא קרא את זה במקום אחר?”
30.10.2008 בשעה 10:40
דווקא אני מניחה שאילו הייתי כותבת על סריגה וגם על כדורגל, אולי לא היה לי רייטינג גבוה במיוחד, אבל אולי הייתי מוצאת כבר חתן.
מצד שני, לך תדע – אולי הייתי כותבת מצויין על שני התחומים, ואז שוב מגיעה סוגיית התועלת. ואולי המילה “תועלת” היא לא מדוייקת כאן, וצריך לדבר על ה”ערך” שמספק בלוג בהיותו מקור לאינפורמציה או מעורר עניין (וההיתוך הקר כנראה כן מעורר עניין).
נניח בלוג שמספק דוגמאות סריגה בחינם, וכולל ניתוחים מבריקים של משחקי כדורגל, כשכל זה נעשה בעירום.
30.10.2008 בשעה 11:35
מישהו אמר חתן?
אני נשוי, אבל יש לי כמה חברים רווקים שהייתי מתחתן איתם אם לא הייתי אוהב נשים כ”כ הרבה. שרון – צרי קשר
לא יצא ניסוח טוב – רק שאשתי לא תגיע לכאן
איכשהו, הטיפים האלה כשהם כתובים בעברית מובנים יותר מאשר באנגלית, ואומרים שאני שולט בשפה האנגלית…
אני כנראה צריך להתאמן על הנקודה השניה.
30.10.2008 בשעה 13:21
מסכימה..
ועוד משהו חשוב שאני מפשלת בו בגדול – המשכיות!
30.10.2008 בשעה 13:56
נכון, עמית, אבל החיים תובעניים ולפעמים מאוד קשה להתמיד בכתיבה ולו רק בגלל מחסור בזמן ושקט נפשי לעניין. מצד שני, הכותבים הטובים נחים בקבר.
30.10.2008 בשעה 17:30
אני עדיין בשלב ה spectator
http://www.forrester.com/Groundswell/images/groundswell_figure_3-2.jpg
30.10.2008 בשעה 18:16
יופי של פוסט, מסכימה מאוד עם מה שכתבת.
ותוספת משלי – הקפדה על עדכון.
בלוג שלא מתעדכן באופן קבוע*, לא משנה כמה פופולארי ומוצלח הוא יהיה, לא ימשוך קוראים.
חוויתי את זה על בשרי עם בלוג שהזנחתי ובכל פעם שכתבתי פוסט ראשון אחרי תקופה ארוכה של הפסקה, חוויתי את מיעוט התגובות והצפיות.
(*למעט הגלוב. זה מקרה יוצא דופן.
)
30.10.2008 בשעה 19:40
אפשר לאבד כיוון מכיוון שמיקוד וגיוון הם שני דברים שלא ממש מתחברים. אז נכון שאני לא סורגת ולא צופה בכדורגל, אבל יש עוד תחומים שאי-אפשר ממש לחבר זה לזה, ויש גבול כמה בלוגים אפשר לתחזק…
30.10.2008 בשעה 20:04
פוסט מצויין.
31.10.2008 בשעה 20:07
אהבתי מאד.
סעיף 6 נוגע אליי… לא לפחד, טוב נו אני אנסה.
הסעיף שעוסק במיקוד הוא אחת הבעיות שלי כיום. כמי שמעורה ומתעניינת ומכירה היטב נושאים מגוונים כמו אינטרנט, מוזיקה, עיצוב ועוד, אני מאד רוצה לכתוב על הנושאים האלו כשאני כבר מתחילה לכתוב פוסט.
וכאן אני חוזרת לסעיף 6- רגע, אבל על מה אני כותבת בכלל. ומה הקשר?
ברגעים שאני כותבת מילים אלו מתגבש לי רעיון מעניין שאולי ייצא לפועל. אולי ואולי לא.
בכל מקרה, תודה על הפוסט המעניין והחשוב.
04.11.2008 בשעה 17:40
[...] “6. לא לפחד כלל. רעיון לפוסט מדגדג לכם באצבעות אך אתם מהססים לכתוב אותו מחשש שהוא “טיפשי”. ראשית, זה כבר מעיד על כך שיש לכם סטנדרטים ואולי אפילו ביקורת עצמית מחמירה. כתבו ללא היסוס. …“, גל מור, על הכתיבה בבלוג. [...]
18.11.2008 בשעה 19:42
[...] גם עכשיו בעת שאני כותב טיפים אלו, עולים לי זכרונות מפוסט דומה שכתב גל מור בבלוג שלו, כמובן שקפצתי לבלוג שלו על מנת לראות שאני לא מעתיק [...]
23.11.2008 בשעה 6:02
[...] למה שאומר לכם גל מור, אל תנסו למקד את הבלוג שלכם בנושא אחד. זה לא שאין מקום [...]
13.04.2010 בשעה 11:18
[...] גם עכשיו בעת שאני כותב טיפים אלו, עולים לי זכרונות מפוסט דומה שכתב גל מור בבלוג שלו, כמובן שקפצתי לבלוג שלו על מנת לראות שאני לא מעתיק [...]