חורים ברשת

הביקורת על מדיניות הפרטיות של פייסבוק בחודשים האחרונים הפכה לבון טון בימים האחרונים. פייסבוק עושה לנו ככה ואחרת. אוי יוי יוי, אין לנו פרטיות, להתנתק מהמפלצת מיד, האח הגדול 2010  ועוד סיסמאות מטופשות כאלה ואחרות. עו”ד יורם הכהן, ראש הרשות למשפט, מידע וטכנולוגיה, שאמור להגן על האזרחים מפני פגיעה בפרטיותם, חושב שפייסבוק אוסף יותר מידע ממשטרים אפלים.

דעה לגיטימית לחלוטין, אך נדמה שעו”ד הכהן שכח שמשטרים אפלים משתמשים במידע האישי כדי להגביל את החופש של האזרחים ואילו בפייסבוק עדיין לא ראינו את “האקדח המעשן”, פגיעה כה בסיסית בזכויות האזרח. מלבד זאת, אם במשטרים אפלים עושים לייק זה לזה כל היום והסיוט הוא יותר מדי בקשות הצטרפות לקבוצות מטופשות, הזמינו לי כרטיס טיסה ואטוס לשם מיד. נדמה שבדיון הלגיטימי הזה מופרחות יותר מדי סיסמאות והשוואות שאינן במקומן.

60% מחברי פייסבוק שוקלים למחוק את הפרופיל האישי שלהם, על פי סקר של Sophos. אלה מספרים גבוהים להחריד. ספק אם כמות גדולה כזו של חברים בכלל מודעים לכך שיש בעיות פרטיות בפייסבוק. נראה שגם נתון זה מלובה על ידי ההיסטריה התקשורתית האחרונה. כמה מהם ינטשו בפועל? אל תצפו לנטישה המונית בקרוב.

פייסבוק הודיעה בימים האחרונים כי ממש בקרוב תפשט מאוד את הגדרות הפרטיות באתר בתגובה לביקורת הציבורית, ותאפשר לחברים לשלוט על פרטיותם ביתר קלות.

הקשיבו היטב למסר הבא: אתם, משתמשי פייסבוק, רוצים שיראו לכם.

ראשית, אף אחד לא הכריח אתכם לשתף את כל העולם בתמונות מהמסיבה האחרונה בה השתכרתם עד כלות נשמתכם. איש לא הצמיד לכם אקדח לרקה כדי שתקללו את הבוס הנוכחי וגם לא ממש הייתם חייבים לשתף את הסטטוס הבא: “מסטול… בים”. במילים אחרות, אם הצטרפתם למושבת נודיסטים, אל תתבכיינו שרואים לכם.

עוד בעניין הזה: פרטיות ופייסבוק זה דבר והיפוכו. צאו מהקטע

שנית, לאנשים שאין להם מה להסתיר, לא אמורה להיות בעיה עם מדיניות הפרטיות של פייסבוק. באמת שאין לי שלדים בארון ולא ממש איכפת לי שפייסבוק או המפרסמים של האתר ייחשפו למידע “אישי” שלי.

יכולים לנחש מדוע? כי אין לי מידע אישי בפייסבוק. הפנימו היטב: הפרופיל האישי הוא לא אישי באמת, הוא רק מכיל מידע שבחרתי לשתף עם 10,000 החברים הקרובים ביותר.

זה אישי זה?

לא ברור לי מדוע נזדעקו שומרי הפרטיות דווקא על פייסבוק. האם העובדה שאני חובב סדרות כמו The Big Bang Theory ו-Cougar Town נחשבת למידע אישי?

או אולי העובדה שעשיתי לייק לפוסט אחרון בבלוג של חבר?

רגע, אולי המידע ה”סודי” שאני קונה את החולצות ב-Threadless, את הגאדג’טים ב-DealExtreme, משתמש במספר טלפון וירטואלי מ-DIDww ועובד בסטארט-אפ בתל אביב הוא זה שראוי להעסיק, למשל, את הרשות למשפט, מידע וטכנולוגיה?

הצחקתם. לא עלה בדעתכם, חבריי הבכיינים, שאולי באמת התכוונתי לשתף את המידע הזה?

תפסיקו עם פטרנליזם זול, כי אני, המשתמש, מסוגל לשמור על פרטיותי בפייסבוק. הנה הגדרת הפרטיות היחידה שאי פעם תזדקקו לה:

הפרטיות שלכם עומדת ביחס הפוך למידע האישי שתחשפו אודותיכם

כתבתם סטטוסים חושפניים על הקיר שלכם, פירסמתם תמונות שלכם שיכורים מהמסיבה אמש, שיתפתם את החברים בהרהורים על הבוס שלכם – לא פייסבוק נטלה מכם את פרטיותכם אלא אתם. התייחסו לכל עדכון שלכם בפייסבוק כאילו נחשף לעיני העולם כולו. אם תעדיפו שלא להיחשף, אל תשתפו מלכתחילה. בהקשר הזה. אין דרך בינייים. פעם היא הייתה זמינה, אך בימים של פלטפורמות חברתיות, כל עדכון שלכם משוגר לפיד של החברים וזמין לעולם כולו. ואסור לשכוח שיש גם ערוצים אנונימיים לפרסום תכנים שלא הייתם רוצים שיקושרו עמכם.

כאן באמת דרושה התערבות

הנה כמה הצעות לתחומים בהם באמת דרוש פיקוח הדוק על פרטיות המשתמשים. יורם הכהן, לידיעתך.

• ספקי האינטרנט. אתם באמת רוצים שכל מוקדן יוכל להתחקות אחרי האתרים בהם גלשתם?
• ספקי הסלולר. פירוט שיחות נשמר רק-אלוהים-יודע כמה זמן וזה עוד לפני שדיברנו על האיכון הסלולרי.
• המאגר הביומטרי – מידע אודות תווי פנים, טביעות אצבע ועוד נתונים אישיים באמת יכול להתחרות בחשיבות על שמירתו עם המידע בפייסבוק?
• חוק “האח הגדול” – יש הטוענים כי חוק נתוני התקשורת, המאפשר לגורמי אכיפת החוק שליפה מהירה של מידע אישי מספקי שירות שונים, הפך את בתי המשפט האמורים לאשר צווים מכוחו לחותמת גומי בלבד. מי מפקח על זה?

  אז תפסיקו להתעסק עם פייסבוק וגוגל, ותתחילו עם אלה שבאמת פוגעים בפרטיות.

>