חורים ברשת

הפרטיות בפייסבוק או ליתר דיוק, העדרה מפייסבוק, הפכה לנושא חם בשבוע האחרון (ראו Dislike לשפה המכובסת של פייסבוק, טרנד חדש: מובילים בתעשיית הווב נוטשים את פייסבוק והתבטאות של מנכ”ל פייסבוק: “מי שסומך עלי מטומטם”).

Diaspora מנסה להציע אלטרנטיבה פתוחה ומבוזרת לרשת החברתית של פייסבוק. במקביל, האקסודוס הגדול מהרשת החרתית הפופולרית נקבע ל-31 במאי. ביום הזה אמורים חברים רבים להיענות לקריאה לנטוש את הרשת החברתית במחאה על הפגיעה בפרטיותם. הרשו לנו להמר מבלי להסתכן יותר מדי: לא תהיה נטישה המונית ומלבד כמה חברים קולנים במיוחד שיעזבו, פייסבוק לא תיפגע ותמשיך לצמוח.

הסיבה: אנחנו אוהבים להתלונן על פגיעה בפרטיותנו אך לא נעשה הרבה בעניין, בוודאי לא ננקוט במהלך הכי מתבקש אם פרטיות מעניינת אותנו בכלל: לעזוב את פייסבוק. בעיני, המאמר הזה, שפורסם בגלובס ומשווה בין פייסבוק וטוויטר לבין המאגר הביומטרי ו-1984 של אורוול הוא מופרך. ראשית, משום שהוא שם את פייסבוק וטוויטר בסל אחד (פייסבוק היא רשת חברתית מזוהה ואילו טוויטר היא רשת עדכונים ללא פרופילים אישיים). שנית, משום שהתהליך אינו מתבצע בכפייה וכולנו, כל מי שמשתתף במדיה חברתית, נוטל חלק פעיל בקידומו מרצונו החופשי.

למה הדבר דומה? זה כמו להצטרף למושבת נודיסטים ואחר כך להתלונן שכולם יכולים לראות לכם. נכון, זה עלול להיות לא נעים לעתים, אך אם לא הייתם רוצים לשתף את כל העולם במחשבות שלכם, בתמונות מהבילוי האחרון, במה שאתם חושקים, מצפים ורוצים, למה לעשות את זה מלכתחילה? כנראה שהרווח גדול על ההפסד ואנחנו ילדים גדולים – כל מי שממשיך להשתתף במשחק תורם במו ידיו להתאיינות הפרטיות.

האם עולם ללא פרטיות הוא בהכרח רע? אנחנו רגילים לחשוב שכן, אך מחשבה מעמיקה יותר תגלה שיש הרבה מה להרוויח: לכידות חברתית חזקה יותר, היכרות עם אנשים חדשים ומידע שמשותף בין כולם לתועלת כולם והצעות שיווקיות רלוונטיות שיחסכו לנו זמן וכסף. באוטופיה נחזה בסופו של תהליך קיבוץ אחד גדול שבו כולם חברים ואין סודות. בפרקטיקה זה לא ייראה כך, אך גם תיאור מציאות מסויטת בה חברות ענק עושות עלינו קופה ואנחנו חסרי אונים בתהליך הזה יהיה מופרך.

המשתמשים נמצאים בלב התהליך המתרחש עכשיו ויש בידם כח רב לעצבו ולהשפיע עליו. פייסבוק עדיין לא כל יכולה ואם תבצע מהלכים שפועלים בניגוד לאינטרסים של החברים, הם יתקוממו נגדה. פייסבוק לא הייתה מצליחה כל כך אילולא קלעה לרצונם של המשתמשים בה. נילסן שיחררה מוקדם יותר החודש נתונים, לפיהם פייסבוק צמחה ב-69% תוך שנה בארה”ב. זו צביעות לחשוב שהתהליך הזה אינו מונע באמצעות החשיפה הנמשכת של החברים, שעושים זאת מרצונם החופשי.

האם אפשר להסיק מכך שפייסבוק מושלמת? לא, כי השליטה של החברים במידע האישי שלהם חסרה מאוד. הגרף החברתי לא נמצא בידינו אלא בידי חברות גדולות. כדאי להפריד בין פרטיות לבין שליטה על המידע האישי. הדורות הבאים כבר יחיו את חייהם בציבור, גם אם נמשיך להתלונן על כך, אין חזרה לאחור, אך יש הרבה מקום לשלוט באאוטינג הזה ולעצב אותו כרצוננו. כלומר, אולי נאבד את המכנסיים שלנו אך לפחות לא נצא פרייארים.

אחת הבעיות המרכזיות כרגע היא חוסר מודעות. אחת התכונות הפחות מוכרות בפייסבוק היא האפשרות לחפש מילות מפתח בעדכונים שנכתבו על ידי כל חברי האתר. חברים רבים אינם מודעים לכך שלא רק שהעדכונים שלהם בפייסבוק נגישים לכל חברי האתר (אלא אם כן חסמו את אפשרות ברירת המחדל הזו), הם גם  זמינים לחיפוש בגוגל.

Openbook הוא מנוע חיפוש חיצוני בפייסבוק הממחיש את הפוטנציאל של תכונה זו. האתר מאפשר לכל אדם לבצע חיפושים בעדכוני פייסבוק ולסנן את החיפוש על פי מין – גבר או אשה. נסו לחפש “שיכור”, “הומו”, “סקס”, “איידס”, “סרטן” או כל מילה רגישה אחרת שתעלו על הדעת וצפו בעדכונים של חברים אשר ברור לחלוטין שחלקם לא היו נכתבו אם הכותבים היו מודעים לכך שהם לא משגרים את העדכונים שלהם לקהל מצומצם של חברים.

העצה לגבי פייסבוק רלוונטית גם לכל פעילות פרסום אחרת בווב: כדאי לשקול מילים ולחשוב היטב אם תרגישו בנוח עם פרסום הדברים, לא רק מחר בבוקר אלא גם בעוד שנה או שנתיים. הפרטיות אולי נגוזה אך כאשר תתגלו במערומיכם, מוטב שלא יהיה לכם במה להתבייש.

>