יאהו – מ-Mash ל-mess ומה בהמשך?

אין חברה יותר נלעגת מיאהו היום. החלטות ניהוליות תמוהות של ג’רי יאנג, מניה בשפל של כל הזמנים, השווי שנפל בחצי מאז הצעת הרכישה המקורית של מיקרוסופט, שנענתה בשלילה, פיטורין בדרך, הסגירה בסוף החודש שעבר של Yahoo Mash, חיקוי ה-me too לפייסבוק ועוד.

אבל יאהו היא גם אחד האתרים הנצפים ברשת ויש לה השפעה מכרעת על האבולוציה של האינטרנט. פליקר ודלישס, Boss, Pipes ו-Buzz, MyBlogLog, Zimbra, הוובמייל הפופולרי בעולם – אלה מקצת הנכסים החדשניים של החברה, בין אם נקנו או פותחו בבית – זה לא משנה. מי שמספיד את יאהו סביר להניח שיתבדה. החברה הזו תמשיך לעצב את האינטרנט בשנים הקרובות, בין אם במסגרת עצמאית או אחרת.

המחשבה מאחורי דף הפרופיל החדש של יאהו, שהושק לאחרונה, דווקא נבונה ומיטיבה עם הגולש.

לא מדובר ברשת חברתית חדשה אלא בתשתית חברתית המשולב ברוחב האתר. למשל, הפרופילים החדשים של יאהו אמורים לאפשר לגולשים לנהל את הזהות המקוונת, הפעילויות, ותחומי העניין שלהם ברשת יאהו (מסנג’ר, מייל, פליקר וכו’) ובסופו של דבר בכל האינטרנט. למשל, משתמשי יאהו מסנג’ר יעודכנו בפעילויות חבריהם ב-Yahoo Buzz, פליקר וכו’.
זו הדרך הנכונה לשלב תשתית חברתית באתר כמו יאהו. ההומפייג’ החדש של יאהו יכלול כלי שיאפשר למשתמשים לקבל עדכונים על פעילויות החברים וישלים את המהלך.

לכאורה, היומרה של יאהו להפוך ל-Dashboard (לוח בקרה? יש תרגום סביר למילה הזו?) הסוציאלי לאינטרנט כולו אינה שונה מ-Facebook Connect, ה-Data Availability של מייספייס, ה-Mesh של מיקרוסופט וה-Friend Connect של גוגל. בפועל, רוב החברות האלה מציעות כלוב של זהב במסווה של ניידות מידע (data-portability). הן מאפשרות למשתמש לנהל את הפרופיל האישי שלו ואת הגרף החברתי (הקשרים עם החברים). בתמורה לניידות מוגבלת של רשימת החברים לאתרים חיצוניים וזרימה חד-כיוונית של מידע מהאתרים חיצוניים לבעל הפלטפורמה, התוכן – לב לבו של הערך האמיתי ברשתות חברתיות – נשאר “נעול”. יאהו אמורה, לפחות מבטיחה, לספק API פתוח אמיתי שיאפשר למשתמשים גם לייצא את התכנים החברתיים שלהם מחוץ ליאהו במסגרת האסטרטגיה הפתוחה שלה.

התוכניות של יאהו נכונות טובות, אבל הביצוע. הו הביצוע. זה התחיל בכך שאין שום יבוא מרובה של אנשי קשר מאתרים אחרים לפרופיל החדש ובאופן כללי אין למשתמשים תמריץ חזק מספיק למלא את הפרופיל, לצרף תמונה ולהתחיל לצרף חברים. הפרופיל הזה “טיפש” להחריד. לעומתו, דף הבית האישי של YouTube מהווה קפיצת מדרגה ומציע תכנים אוטומטיים כמו המלצות צפייה לגולשים על סמך קליפים בהם צפו בעבר. ככלל, ככל שהתלות בגולש “שימלא את הדף בעצמו” תפתח, סיכויי ההצלחה יגברו.

זאת ועוד, מהר מאוד התברר כי עם שדרוג מערכת הפרופילים נמחקו פרופילים שלמים על כל המידע שהכילו. יאהו מיהרה להתנצל ולהכות על חטא שלא ניהלה דיאלוג עם גולשיה, אך התנהלות כזו מעוררת תמיהה כשמדובר בחברה בסדר הגודל של יאהו. לצדה אפילו הפאשלה הקטנה של תפוז נראית פתאום סבירה יותר.

מנגד, פליקר, חברת בת של יאהו, השלימה מהלך נכון, בתיאוריה ובפועל, עם השקת ההומפייג’ החדש של האתר לפני כמה ימים. ל-PhotoStream באתר נוספה לשונית של פעילות אחרונה, הכוללת תגובות על תמונות – שלכם ושל אחרים, חברים חדשים שצירפו אתכם, חברים שהוסיפו תמונות שלכם למועדפים. המידע הזה היה קיים גם בעבר אך היה “קבור” במעמקי האתר. אני למשל גיליתי תגובות לתמונות שכלל לא הייתי מודע לקיומן.

הוספת זרם העדכונים הפכה את פליקר מאתר קהילתי לאתר קהילתי-חברתי. סביר להניח שהשינוי לא יתרום לגידול במספר היוניקים, אך בדביקות של האתר ובדפים הנצפים – בטוח שכן. מרשל קירפטריק מ-ReadWriteWeb מציין בצדק שטכנולוגיית הניוזפיד, זרם העדכונים של פעילויות חברים, היא המטאפורה הכי חשובה כיום ברשת. עם כל הכבוד לפייסבוק ומייספייס, כאשר אתרים כמו גוגל ויאהו יהפכו ל”חברתיים” תושלם המהפכה הסוציאלית. >

תגיות: יאהו, רשתות חברתיות