הטכנולוגיה הרצחנית מכה שוב
“רוצח הפייסבוק נידון למאסר עולם”, זעקו כותרות העיתונים בבריטניה. הוא בטח יפגוש בכלא את אנס הצ’טים, פדופיל המסנג’ר ומבתר האאוטלוק.
כן, טכנולוגיה עלולה לעשות דברים נוראים כשהיא בידי האנשים הלא נכונים. אנשים כמו וויין פורסטר, שדקר את אשתו בחמת זעם עד שמתה לאחר שגילה כי שינתה את הסטטוס שלה בפייסבוק מנשואה לסינגל. השופטת דחתה את טענתו כי הוא חש “מבוזה ומושפל” כאשר גילה את השינוי ארבעה ימים בלבד לאחר שאשתו עזבה את ביתם המשותף.
כמובן שהטכנולוגיה לא רלוונטית כלל לעניין הרצח, כפי שהנהג שפגע בעוצמה במיטל אהרונסון והרג אותה במקום אינו “רוצח הלנדקרוזר” או “דורס השנאפס”. אך בניגוד לאמצעים אחרים אשר להם השפעה מכרעת פי כמה על החושים, האינטרנט תמיד מככב בכותרות הראשיות בהקשר לפשעים שביצעו בני אדם, כי הרי זה סקסי וקול ומה שמעניין את הצעירים האלה.
נכון, מערכת הקשרים ברשתות חברתיות יצרה קשיים חדשים לאנשים. נוצרו אי הבנות מצערות כאשר אחד מיהר למסד את הקשר בפייסבוק ואחר בכלל לא ידע שהם כאלה. ובמקרה דנן עובדת הפרידה “שודרה” למעגלים נרחבים של מכרים על ידי האשה במקום מפה לאוזן כפי שהופצה רכילות משחר ההיסטוריה. ובכל זאת רוב מכריע מבין אלה שחשים עצמו נפגעים אינם קמים ורוצחים. הדחף הרצחני לא נזרע בחטא הטכנולוגיה.
קורא סביר ולא טכנופוב בעליל יכול לשאול את עצמו מה כל כך נורא בכותרות כאלה שבעיקר נועדו למשוך את העין ולא להקפיד על דיוק בעובדות. נדמה לי שהתשובה היא שכל כותרת שמייחסת לפחות חלק מהאחריות לטכנולוגיה מסירה חלק מהאחריות מהאדם, שרק בידיו הכח להרוג. בניגוד לתאונות דרכים נפשעות והשפעת האלכוהול, במקרה של פורסטר, האינטרנט אפילו לא שימש אמצעי אלא טריגר קלוש לפקיעת הווריד. אנשים משתגעים מכל דבר והטכנולוגיה ממש אינה במרכז של הסיפור האומלל הזה. >
גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.
19.10.2008 בשעה 1:44
נדמה לי שכמו כל מי שמזדהה עם קבוצה חברתית כלשהי, אתה קצת קורא יותר מדי לתוך הטקסט. גברים רוצחים את נשותיהם ברחבי העולם כל יום, אבל הידיעה הזו היא קוריוז כי יש לה סיבה חדשה, פייסבוק. אז זו בהחלט הכותרת הנכונה לידיעה. המטרה אינה בהכרח ללבות חשש מהטכנולוגיה, אלא לגעת בנו עם משהו שאנחנו מכירים מחיינו הפרטיים.
כך למשל, לי זה הזכיר אמריקאית שסיפרה לי לפני שנתיים, כשפייסבוק עדיין היה מועדון סגור לסטודנטים, שפעם היא וחבר שלה נפרדו, ועד שהיא חזרה הביתה, מרחק של שעתיים נסיעה, הוא כבר הספיק לשנות את הסטטוס שלו. יש בזה משהו מעניין. בקיצור, זה מרתק גם אם אוהבים טכנולוגיה ולא חוששים ממנה. מה גם, שמי שלא מבין טכנולוגיה לא מבין גם הידיעה הזו בכלל, ואולי גם לא מוצא אותה מעניינת מספיק כדי להקליק עליה.
19.10.2008 בשעה 1:47
שמעתי את הסיפור ההזוי הזה היום אחרי הצהריים ברדיו. נסעתי ברכב עם שתי חברות וכולנו שמענו את קריין החדשות ממש בולע את המילים ולא יודע איך ומה לעשות עם עצמו כשאמר “הבעל אומר שרצח את אשתו בעקבות שינוי המצב שלה בפייסבוק מנשואה לרווקה”. סיבת הרצח- פייסבוק.
‘פסדר, פסיכים רצחניים היו ונשארו, לא משנה מה הדליק להם את הפיוז. אבל כמו שאמרת, הרבה יותר מרתק להגיד שזה הרצח המפוייסבק הראשון ולא עוד סתם גבר רצח את אשתו כי עזבה אותו.
אני בעד לנהל את חקירת הרצח גם בפייסבוק. על דף הנרצחת לעלות תמונות הלוויה, תמונות מזירת הפשע, הקלטות של תחקירי הבעל ולנהל משפט פתוח לציבור ביו טיוב. אם כבר רצח מפוייסבק אז עד הסוף.
19.10.2008 בשעה 1:57
אני מסתכלת עכשיו על “סיפורי הבלוגוס” ב-ynet, ואני רואה שם ככה:
בעל רצח את אישתו בגלל ששינתה סטטוס בפייסבוק.
אם התחזתה לביתה וטוענת לאי-שפיות.
אב טרי העניק לביתו את השם “שרה פיילין מקיין”.
תביעה נגד אלוהים בוטלה כי אין לו כתובת.
מה משותף לכל הסיפורים האלו? אלו האנשים… האנשים המטורפים. לא הטכנולוגיה, או מערכת המשפט או הבירוקרטיה. האנשים.
19.10.2008 בשעה 2:11
אני אגיב למה שנאמר פה קודם, לגבי זה שמי שלא מבין טכנולוגיה לא מבין את הידיעה.
הבעיה היא בהחלט שהוא לא יבין את הידיעה, ומבחינתו פייסבוק זה מה שגרם את הרצח, ולא העובדה שהבעל היה פסיכופת כבר לפני כן. ואז בקרב אנשים נוצר מין “אנטי-פייסבוק”, והם עכשיו חושבים שפייסבוק דבר מסוכן שצריך לעצור.
הבעיה שלי אישית היא בשימוש בביטוי “רוצח הפייסבוק”, שסתם יוצרת מין סטיגמה שלילית אצל מי שלא “מבין”.
19.10.2008 בשעה 4:28
זאת בדיוק הנקודה, גל, ועליה אני מצביע כבר שנים. והנה המגיב יוסי מצטרף למקהלת ההמונים ולא מבחין בין הקשר לסיבה, אפיזודה לגורם.
הבעיה היא – ומי כמוך יודע – שהעיתונות (או, בעצם, התקשורת על כל סוגיה וגווניה) לא רק שאינה מדייקת, אינה מתייחסת לדברים בהיבט הנכון, ואינה מתמקדת בעיקר (האדם) אלא בשוליים (הטכנולוגיה), אלא שהיא גורמת נזק אמיתי ומלבה ומשלהבת את הטעות הנפוצה, שבעיקבותיה בא חיפוש המטבע האובד מתחת לפנס ולא היכן שאבדה…
19.10.2008 בשעה 11:08
1/ אתה באמת חושב שערסים מרמת עמידר שנוסעים על רכב גנגסטרים בשווי 400 אלף שקל השתכרו מ*שנאפס*?
2. הינה, גם לקורבן הלאנדקרוזר יש פרופיל פייסבוק: http://tinyurl.com/66vhm3 האם אפשר לשנות את הכותרות ל-”הייתה חברה בפייסבוק ונרצחה בתאונת דרכים נוראית”?
19.10.2008 בשעה 14:17
יוסי, החשש שלי הוא לא מפני אנשים שמבינים מספיק כדי לדעת שיש פה את אותו סיפור מוכר עם טכנולוגיה חדשה וגם לא מפני אנשים שלא יודעים מה זה פייסבוק וידלגו על הידיעה.
החשש שלי הוא מקבוצה שלישית שלא הזכרת שתיקח ידיעה כזו ותפנה לקבוצה השניה בקריאה “תצביעו לי ואני כבר אדאג שהנוער שלכם לא יוכל להסתובב באינטרנט הזה וככה הוא יהיה נוער טוב ומחונך”.
19.10.2008 בשעה 15:17
א. פייסבוק זה באמת דבר מסוכן שצריך לעצור.
ב. אני מבין ומסכים עם מה שאתה אומר, אבל אני גם חושב שלנו זה מפריע בעיקר בגלל שאנחנו אנשי טכנולוגיה ואינטרנט. הרי העיתון מחפש כותרות פיקנטיות ופרובוקטיביות. קח מקרה שונה, שבו האישה לוקחת איתה את הקקטוסים הנדירים של בעלה וזו היתה הסיבה לרצח, הרי אז הכותרות היו זועקות “רוצח הקקטוסים”. האם היינו שומעים את משתלות הסוקולנטים מתלוננות? סביר להניח שלא.
19.10.2008 בשעה 20:36
מנסחי הכותרות אכן מנגנים על חרדה קמאית מטכנולוגיה, כזו שמייחסת לה יכולות דמוניות.
מצד שני, הדור שלנו עדיין חי בעידן שבו לשנות סטטוס בפייסבוק בתוך שעתיים נראה בדיוני, או כל דוגמה אחרת. אני חושבת שגם אנחנו לא מפנימים עד הסוף מה הטכנולוגיה הזו עושה ליחסים הבין אישייים שלנו. בדיוק כתבתי על המחקר שבו הורים וילדים מעדיפים לדבר בסמס, ולא דיברתי על ניתוק יחסים בסמס, שאליו התייחסה אמנית ידועה, שכחתי את שמה עכשיו.
20.10.2008 בשעה 11:26
הבעיה היותר גדולה, לדעתי, היא שטכנופובים יושבים בתקשורת אבל גם בכנסת (בטח גם ברשות השופטת, אני פחות מעורה במה שקורה שם); ודיווחים כאלו פשוט מעודדים חקיקת חוקים אפלים הנוגדים את חופש הביטוי.
20.10.2008 בשעה 15:11
ריקי התכוונת לסופי קאל? http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=898441