Dislike לשפה המכובסת של פייסבוק

אזהרות מאיימות הופיעו לאחרונה בעמוד הפייסבוק שלי, בשורות הסטטוס של חברים קרובים ורחוקים. הן מתריעות על הפצת פרטיי האישיים לאתרים שונים, באמצעות כפתורי ה"לייק" הקטנים, החביבים והבלתי מזיקים לכאורה, המאפשרים למשתמש להודיע קבל עם ועדה אינטרנטיים כי הוא אוהב את הפועל תל אביב, בירה גינס, ריח של אחרי הגשם ושאר זוטות שלא ממש מעניינות אף אחד, אלא אם כן, כמובן, אתה גוף מפרסם.

כפתורי הלייק הללו יצאו לאחרונה מגבולותיה המוגדרים והמתוחמים היטב של פייסבוק, ו כעת הם מופיעים גם באתרים אשר אינם הרשת החברתית הכחולה: Pandora.com, Yelp.com , ובקיצור: כל מה שעשוי לעניין אותכם. הקלקה פשוטה על ה"לייק" (האם נוצרה פה מילה חדשה בשם הקלייקה? לא אכחיש זאת), והרגע מסרתי לאתר האמור את שמי, פרטיי, מקום מגוריי, השכלתי, רשימת חבריי, נושאי עניין אחרים שלי וכל פרט אחר שיאפשר לפרסומאי רשת, אי שם במשרד אפלולי, לפלח אותי כתפוז בשל ולהזרים אליי פרסומות מותאמות אישית. הוסיפו לכך את העובדה כי אותם אתרים אינם מחוייבים, כמו שהיו בעבר, למחוק את המידע האישי שלי בתוך 24 שעות אלא לשמור אותו לצרכיהם שלהם, וקיבלנו לנו הגדרה חדשה, וגמישה משהו, של מושג הפרטיות באינטרנט.

כמובן שההתלהמויות הצפויות לא איחרו להגיע. כותב ב"גלובס"  מגדיר את כפתורי הלייק החדשים כלא פחות מ"גן עדן מפרסמים וגהינום לפרטיות" (ובאופן אירוני מתחת לכתבה שלו מופיעה אותו כפתור "לייק" אשר אותו הוא טרח לגדף על פני כ-500 מילה). סנאטורים בארה"ב פרסמו מכתב פתוח למרק צוקרברג, מנכ"ל פייסבוק, בו הם מצהירים כי הם דואגים שהשימוש בכפתור הלייק יתן הזדמנות לגורמים חיצוניים לגשת למידע אודות המשתמשים שאינו נחשף בפרופיל המשתמש הפומבי שלהם, דוגמת רשימת חבריהם ומידע אודות חברים אלה.

בואו נודה באמת: ממה כולנו חשבנו שפייסבוק מתפרנסים? דמי המנוי החודשיים של המשתמשים (אשר כמובן אינם קיימים)? תרומות? מימון ממשלתי?

צוקרברג אינו מנהל מוסד ללא כוונת רווח. פייסבוק מתפרנסים, ויתפרנסו, מפרסומות. ככל שפרסומות אלו יהיו מותאמות אישית למשתמש, פייסבוק ירוויחו יותר. אין כאן מזימה זדונית או תוכנית שטנית, אלא מודל עסקי פשוט אשר מאפשר לנו להנות, חינם אין כסף, משירותי רשת חברתית הזוכה לפופולריות עצומה ונדירה, ובתמורה אנו מוותרים על נתחים הולכים וגדלים של הפרטיות שלנו. זו העסקה שאנו מבצעים בכל פעם שאנחנו נכנסים לעמוד הפייסבוק שלנו, ומביטים ביעף באלבום "אילת 2009" של זו שעובדת שני משרדים מאיתנו, מפרסמים את אלבום התמונות החדש מפורים או מציינים שאנחנו כרגע במערכת יחסים.

אך עדיין נותרת תחושה לא נוחה, הנובעת בעיקר מהעובדה שפייסבוק לא ממש מסבירה מה היא עושה – היא קוראת לסחר הזה בשם המכובס "התאמה אישית מיידית של האינטרנט" ואינה מסבירה במילים בהירות את התהליך המקדמי שבעצם מתרחש כאן.

פייסבוק גם לא מבקשת ממני רשות כשהיא סוחרת במידע האישי שלנו ומעבירה אותו לצדדים שלישיים, שעליהם אולי אני לא סומך כל כך – החברה בחרה במודל הOpt out שבו אני מצורף באופן אוטומטי לשירות החדש שלה, אלא אם כן אבחר להפסיק אותו, במקום לבחור במודל הOpt in, שבו אני צריך להביע נכונות אמיתית להצטרף ולסמן את ה"וי" בשורה המתאימה. הכל, כמובן, חוקי לגמרי, אך מעורר תחושת אי נוחות (במקרה הטוב) ותחושת סלידה (במקרה הרע) מהדרך שבה מלכת הרשתות החברתיות בוחרת לממש את המודל העסקי שלה.

בינתיים, עד שפייסבוק יבחרו לעדן את דרכיהם ולהיות שקופים יותר בדרכים שבהם הם משתמשים בפרטי המשתמש שלי, אני כבר החלטתי מה דעתי על הפיצ’ר החדש שלהם: Me No Like.

עוד בנושא הזה:

אתרי הלייק מגלים מה אוהבים חברי פייסבוק בכל אתר

מחאה נגד הלייק: כפתור “לא אכפת לי”

בסן פרנסיסקו ייסדה פייסבוק את הווב 3.0

>

"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900

תגיות: Facebook, Like, לייק, פייסבוק