התשתית של דה מארקר.קום וונשן – איטס קום.פליקייטד

לא נכחתי ביום ראשון בקום.וונשן, "ועידת האינטרנט של דה מרקר". עם כל הכבוד לוועידה הזו, עודף הכנסים המקומיים קצת הדגיש אצלי את הסאה, כמו גם עוד כמה דברים שימי גליק תיאר בצורה נהדרת בפוסט שלו "סיבה לדאגה". לא שלא ידעתי את זה קודם – זו ביצה קטנה, עם ריכוז גדול (גדול מדי?) של יועצים ומעט מאוד (מעט מדי!) אנשים שבאמת עושים, המון מומחים בעיני עצמם שמתעסקים בעיקר בלשווק את עצמם והרבה מינגלינג וגוד טיים בחסות המסבסדים, סליחה המפרסמים, התורנים.

עם זאת, מבט בתוכנית של הכנס גילה שיש בהחלט הרצאות ופאנלים שמעניינים אותי. לא מעניינים מספיק כדי לקמבן כרטיס בחינם, אבל מספיק כדי לרצות לראות אותם בשידור חי. לאחר שני כנסים נהדרים שנכחתי בהם בשבועות האחרונים – IMTC 2025, שהיה אירוע וירטואלי לגמרי, ו-TEDxTelAviv, ששודר בשידור חי באופן מלא ומרשים – כנראה שהתרגלתי לטוב, כי במקרה של הקום.וונשן לקח לי כמה דקות לאתר את המקום שבו משודר הכנס (לא הדף הראשי של הכנס, כמובן), רק כדי לגלות שהשידור החי הוא הכל חוץ מחי. טוב, יו נו, וידאו איז קום.פליקייטד.

במשך כמה דקות זכיתי לראות מופע פנטומימה של טל ברמן (בפאנל המוסיקה), עם frame rate של אחד לדקה ובלי אודיו, עד שהתייאשתי.                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                       שני משתתפים שרוצים להרוג אחד את השני עם סלולרי בגלל הוויפי האיטי

ניסיתי לעבור בין האולמות אבל איכות השידור (או יותר נכון, חוסר איכותו של השידור) היתה זהה בכל האולמות. הצצה קלילה בפיד הטוויטר של האירוע (תיכף אני אגיע גם לזה…) גילתה שכמו במקרה של האינטרנט האלחוטי שלא עבד במקום האירוע גם פה יש תמימות דעים – אי אפשר לצפות בשידור. אומרים שןווידאו סטרימינג זה הדבר באינטרנט היום, אבל בוועידת האינטרנט של ישראל 2010 לא היה סטרימינג, בקושי טפטוף. ייבוש רציני.

בלית ברירה פניתי אל מקור הידע היחידי שהיה זמין – טוויטר. הפיד של הקום.וונשן היה מרשים בהיקפו, אבל דל בתוכן. הסיבה הראשית לכך היא, כנראה, שלא היה חשבון טוויטר רשמי לכנס, שידווח על הפאנלים או ייתן תקציר של הדברים שנאמרו שם (דבר שנעשה בצורה נהדרת ב-TEDxTelAviv). פרט לכך, נראה שרוב המצייצים בכנס היו עסוקים רוב הזמן בלהתלונן ולהריץ קטעים (בצדק), כפי שמעיד הסיכום המצויץ של יובל דרור. כן, טוויטר יכול להיות כלי עזר נפלא בכנסים, אבל רק אם מישהו ימצא דרך לפלטר את הרעש או לחילופין ינהל את הפיד בצורה טובה יותר. אחרי הכל, סושיאל מדיה איז קום.פליקייטד.

וכאן אני מגיע לחלק המעניין/מפתיע/מעצבן ביותר בכנס, בתור מי שלא היה שם (כך שזה לא הבעיה עם הוויירלס, זה שלא היתה ארוחת צהרים או הקור המקפיא באולמות…) – כמי שהשתתף בפיד הקולקטיבי של הקום.וונשן (על-ידי ניצול, לרעה לעיתים, של ההאשטאג הרלוונטי). די מהר קיבלתי ריפליי מחשבון בשם @itweetlive בזו הלשון:

מהציוץ אפשר היה להבין ש: א) לאנשים האלה אין מושג מי אני ומה אני והם סתם "עלו" על השם שלי מהפיד של הקום.וונשן (לא קשה היה להבין שאני לא שם). ב) אין כל ערך בתגובה לציוץ הזה, כי מה ולמי תעזור התשובה עם מי אני נפגש אחרי הכנס (חוץ מלאשתי, אולי).

מבט בפרופיל של itweetlive גילה שמדובר כמובן ב"שירות", שתפקידו "לגדל את המותג שלך בטוויטר". הם "עוזרים למותגים להקשיב, להבין ולהיות מעורבים בשיחות". את זה, כמובן, הם עושים על-ידי פנייה בצורה אקראית לאנשים, מבלי באמת להקשיב או להבין (עובדה!) ולגבי ה"מעורבות" בשיחות – זה כנראה עניין של טרמינולוגיה.

אולי זה רק אני, אבל דברים כאלה מעצבנים אותי. אני מאוד אוהב לתקשר עם אנשים בטוויטר, ואני נוהג גם להגיב לאנשים שאני עוקב אחריהם וגם לאנשים שפונים אליי, בין אם הם עוקבים שלי ובין אם לאו. אבל אם יש משהו שמרגיז אותי זה ההזנייה של ה@ריפליי של טוויטר לטובת הגדלת נפח התקשורת. בעיניי זה סוג של ספאם, למרות שהתגובה שלי בזו הלשון קצת עצבנה את האנשים מ-itweetlive. מבדיקה לא מקיפה שעשיתי, חלק מהאנשים התעצבנו גם כן; חלק אחר ענה סוג של תגובה, שבדרך כלל לא שירתה את הפיד בשום צורה פרט להגדלת היקפו.

אני אוהב לבחון את הפיד שלי במדד של יחס אות לרעש, שלקוח מתחומי ההתעסקות שלי בעבודה. שיחות "חולין" או ריפלייז ללא טעם בפיד של כנס ממלאים אותו ברעש ומספקים כמות מוגבלת, אם לא בלתי קיימת, של ערך. כל עוד כנסים משתמשים בדרך הקלה של #האשטאג רלוונטי בטוויטר ותו לא, היכולת לנצל את הפיד הזה ולמלא אותו ברעש נוחה, נוחה מדי, והופכת את כל עניין ה"שיחה סביב הכנס" למגוחך ואף מטריד.

ניסיתי להבין מה הרגיז אותי בריפליי שקיבלתי. אני חושב שאני יכול לדמות את העניין לשיחות טלפון כדי להפוך את העניין לנגיש יותר, לפשוט יותר. לו היה מתקשר אליי מישהו ואומר לי שהוא שמע עליי בדרך כלשהי ומעוניין לשמוע את דעתי על נושא מסוים, רוב הסיכויים שהייתי עונה לו יפה וברצינות. לעומת זאת, אם היה מתקשר מישהו ואומר שהוא קרא שאני הולך לכנס כלשהו ורוצה לדעת מה אני עושה אחרי הכנס, זה היה מרגיז אותי מאוד.

יאמרו מי שיאמרו שגם ככה אנחנו חולקים את חיינו עם העולם בטוויטר, ומוותרים על הפרטיות שלנו בחפץ לב בדרך. ועדיין – את התוכן שאני "דוחף" לרשת אני חושף בהנאה רבה וללא בעיה. לנסות "לדחוף" אותי לתוך הרשת, בצורה חצי-אוטומטית ומבלי באמת להתעניין או להתייחס לעניין ברצינות, זה בעיניי התנהגות בוטה ולא מקצועית. פרטיות – הבנתם עד עכשיו – איז קום.פלייקטד.

אגב, לא התפלאתי שמדובר בשירות ישראלי. השתתפתי בלא מעט כנסים בחו"ל, ובלא מעט פידים מבוססי האשטאג, ומעולם לא נתקלתי בסוג כזה של תגובה. אינני יודע אם זה השירות שנותנת החברה או שמא מדובר בתפעול לקוי של השירות, אבל לא ככה מעוררים שיחה או מנהלים דיון. יתרה מזאת, ניתן להתווכח אם כשהתכנים בכנס מעניינים האם יש צורך כלל ב"מנהל" או "מעורר" שכזה. אבל את זה אני משאיר כבר למומחי המדיה החברתית. אני בסך-הכל משתמש.

>

"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900

תגיות: דה מארקר, קומוונשן