פוסט שותף: מדיה חברתית משחררת אותנו להיות אנחנו

What’s on your mind? במאמרו "מות המחבר", לוקח רולאן בארת את המושג שהכתיב העידן הפוסט מודרני "מות הסובייקט", ומראה כיצד הוא משפיע על כותב/מחבר הטקסטים. בארת טוען, בין היתר, שאפשר לראות שינוי במעמדו של המחבר לפי הדרך בא הוא מוצג ומציג בטקסטים.

בזרם התודעה למשל, לקח המחבר את הקורא לנבכי נפשן של הדמויות בצורה אסוציאטיבית ומקוטעת. הקורא חווה את קצב ותוכן המחשבות. לעומת זאת, בפוסט מודרניזים הפך המחבר לעד, הכותב ממקום נטול מעורבות רגשית. הטקסטים הוכתבו למחבר הפוסט מודרני מבחוץ, ממה שראה ושמע. הנסיבות ותנאי החיים שהובילו אותו לכתוב את אשר כתב, כלל לא היו רלוונטים בעידן הפוסט מודרני. מי שקיבל את אור הזרקורים היה דווקא הקורא, בנוגע לאיך שפירש והעריך את היצירה. אם סופר לקורא שגרגור סמסא לא הלך לעבודה והפך לשרץ, עמדו לפניו אפשרויות אין סופיות ללמה ואיך.

יש וויכוח לגבי שמו של העידן בו אנו חיים כיום, וכיצד הוא ממוקם על ציר הזמן. יש הטוענים שעודנו בעידן הפוסט מודרני השולל (או המעוות) את מושגי המוסר, האסתטיקה והאידיאולגיה של העידן המודרני, ויש הטוענים שאנחו נמצאים כבר בעידן הפוסט פוסט מודרני, שמהווה חזרה למקורות המוגדרים: געגועים לאידיאולוגיות, אינטימיות, דת וקהילה.

מעניין לראות כיצד קו התפר הזה בין הפוטסט מודרניזים לבין הפוסט פוסט מודרניזים, משפיע על עולם האינטרנט ועל אחת כמה וכמה, על המדיות החברתיות. מהו היחס של מפתחי ומיסדי המדיות החברתיות,כלפי הצרכים המשתנים של האדם לאורך הזמן. אם ניקח למשל את פייסבוק ונתמקד בפתיח של שורת הסטטוס, נראה שינוי שחל בפניה אלינו ככותבים במערכת.

בתחילתו של פייסבוק, שורת הסטטוס פנתה אלינו כך:

Gregor is…

בצירוף מילים אלה, היתה הגבלה ברורה. אם רצינו לכתוב על הרגש שלנו, אולצנו לעשות זאת כישות המגדירה עצמה מבחוץ ובגוף שלישי. לא היתה פניה בצורה אישית אלינו כמשתמשים.

פה אולי בא לידי ביטוי "מות המחבר" של בארת. הכותב מדווח בסטטוס על המתרחש בעולמו החיצוני ותו לא. מי שיעשה השלכות על הכתוב,א ם בכלל, יהיה הקורא.

כתוצאה מצמד המילים הכל כך מגביל בסטטוס, המשתמשים של פייסבוק כתבו במיוחד על מה שמתרחש בעולמם החיצוני: לאן הם הולכים, עם מי וכדומה. ניתן לשער שאם איקס הלך למסיבה הוא עליז. סביר להניח שאם גרגור סמסא הפך לשרץ, בטח רע לו.

כיום, שורת הסטטוס של פייסבוק פונה אלינו ככותבים,באופן הרבה יותר אישי. היא שואלת שאלה אכפתית ואוהדת :

What’s on your mind?

אין ספק שזה פתיח הרבה יותר מזמין ואינטימי מקודמו. אנחנו חופשיים לכתוב את המתרחש בתוכנו, בעוד שמקודם היינו מצונזרים כמו המחבר של בארת, לגבי הנעשה ב"מיינד" שלנו. בתור כותבים שוב יש לנו לגיטימציה (בדומה לעידן המודרני) לכתוב על הנפש שלנו ומה שמתרחש בה.

כתוצאה מבחירת מילים שונה של המערכת, כמות כתיבת הסטטוסים כמובן עלתה. אם נחזור לבארת, ניתן אפילו להגיד שהזרקור הוחזר למחבר. לא סתם פותחה האפשרות, ללחוץ על "לייק" כשהקוראים רואים סטטוס שמוצא חן בעיניהם. די להם לעיתים בלהביע אהדה אילמת אך גורפת לטקסט.

אם הם מסתקרנים ורוצים לדעת מה הוביל את הסטטוס הזה להכתב מלכתחילה, הם יכולים לחקור מעט את הפרופיל של הכותב, בדומה למה שהיה נהוג בעידן המודרני: לקשור בין הביוגרפיה של המחבר, ליצירה שלו.

שוב יש רצון של הקוראים להבין את הנסיבות שגרמו לשמחה, עצב ותסכול אצל הכותב. לא די להם בתיאור לקוני על סמסא. הם רוצים גם לדעת איך זה מרגיש להיות שרץ ומה הוביל לכך.

כמובן שלא די בדוגמה קטנה זו על מנת להראות את הצורך של העידן הפוסט פוסט מודרני, לשוב למקורות של חלוקת התפקידים הברורה מהעידן המודרני. אבל אולי התמורה שחלה בפניה אל הכותב ברשת החברתית הגדולה בעולם, היא התחלה טובה.

פוסט זה מוגש מטעם אוניברסיטת תל אביב, הפותחת את ההרשמה למחזור השישי בפילוסופיה, מידע ותרבות דיגיטלית – תוכנית לימודים מרוכזת לתואר מוסמך אוניברסיטה בפילוסופיה. לפרטים נוספים הזינו פרטיכם בטופס הבא.

>

"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900

תגיות: אוניברסיטת תל אביב, מות המחבר, פייסבוק, רולאן בארת, רשתות חברתיות, רשתות חברתיות, תרבות דיגיטלית